דברים שאני מרגישה,
רווים בכאב ובבלבול,
דברים שלעתים נראים אפילו לי כה גדולים ובלתי מובנים,
אותם דברים נסתרים במעמקי נפשי,
שהעולם איננו מסוגל לראות או להבין...
דברים הדוקרים בי כחרב לוהטת,
ומערערים את נפשי בלי הרף.
כציפור בעלת כנף שבורה הקוראת לעזרה, לחום ולאהבה,
אך אין אף אוזן אנושית אחת שמסוגלת לשמוע תחינותיה וקריאותיה,
ואט-אט היא מאבדת תקוותיה, נותרת בודדה ופגועה,
ומבינה כי אף אחד לא יבוא כבר לקראתה,
כי לעולם אף אחד לא יצליח לשמוע את תפילותיה...

ואף אחד לא יודע...
ואף אחד לא רואה...
ואף אחד לעולם לא יבין...

וזה רק ביני לבין השמיים,
אותם השמיים המשקיפים על כולנו מלמעלה,
רק השמיים הללו רואים הכל ומקשיבים לי,
ויודעים ומבינים ולבטח גם צוחקים...
אבל בכל זאת, התשובה ממאנת לבוא,
ואני עודי נשארת עם מפחי הנפש כמקודם, עם אותה הכנף השבורה
והפצועה, ועם נפש מנופצת לאלפי רסיסים שלעולם לא יתאחדו...
וכעת כבר יודעת - מי שלא מבין, לעולם לא יבין,
ומי שיבין, לעולם לא יוכל לעזור.

כי אף אחד לא יודע...
ואף אחד לא רואה...
ואף אחד לעולם, לעולם לא יצליח להבין...