מה אני אגיד לכם, זה באמת מפחיד. ואני אפילו בכלל לא חשבתי שזה
יהיה כל-כך מפחיד. בדוגרי? מאז שראיתי את 'הטורף' בכיתה ב',
ואחרי זה ישנתי כל לילה, במשך שנה, עם החלון של המרפסת נעול
כדי שהטורף לא יקפוץ לי פתאום לתוך החדר, לא פחדתי ככה, אפילו
מהכלב ההוא שניסה לנשוך אותי וכמעט הצליח פחדתי פחות. והכי
מוזר לי, זה שבכלל השתכנעתי לעשות את זה מלכתחילה, ולא שלא
ידעתי מה יהיו ההשלכות, ולא שלא תיארתי לעצמי שאם זה הפחיד את
כל האנשים שניסו לעשות את זה לפני, אז זה בטוח יפחיד גם אותי,
אפילו שאני לא בנאדם פחדן בעיקרון, אני חושב שאני אפילו די
אמיץ. פעם למשל, חבר שלי ואני חזרנו מבית-הספר וככה דיברנו
לנו, ופתאום בלי ששמנו לב הגענו למעבר-חצייה הזה, שתמיד מופיע
כשאנחנו חוזרים הביתה, וככה, במקרה, בדיוק מתי שאנחנו באנו
לעבור, הגיעה מכונית ישר מהסיבוב במהירות של 300 קמ"ש לפחות,
ואז החבר הזה שלי בא לשים את הרגל שלו על הכביש, ובאמת שהיה לו
מזל שהייתי שם לידו, כי אני ממש צעקתי לו באומץ "לא!" ואני
באמת לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי מספיק אמיץ בשביל
לצעוק לו והוא היה חוצה את המעבר, כי אם זה היה קורה, הוא בטוח
היה מקבל טראומה לכל החיים, אם הוא היה בכלל נשאר בחיים.

ובאמת, החוסר וודאות הזה ממש מפחיד אותי. אתם בטח חושבים
לעצמכם "מה? מי מפחד מחוסר וודאות?!" ואתם בטח צוחקים עכשיו
ממש חזק, בלב כדי שאני לא אשמע, אבל אני לא צריך לשמוע, מספיק
שאני מתאר לעצמי שאתם צוחקים וזה כבר פוגע. ולהגיד לכם ת'אמת,
אם אתם צוחקים אז כנראה שאתם לא חוויתם אף פעם מצב של חוסר
וודאות מוחלט. חוסר וודאות מוחלט זה הדבר הכי אבסורדי בעולם,
כי כשאתה בחוסר וודאות מוחלט אתה לא יודע כלום לגבי הכל, ככה
שאתה אפילו לא ממש יודע בוודאות שאתה אכן נמצא בחוסר וודאות
מוחלט, וזה כמעט מקביל לזה שנגיד תתקלח כל הזמן בלי מים וסבון
אבל לא תוכל להגיד אם אתה נקי או לא. אבל כמה שזה נשמע אבסורדי
ולא וודאי, אני כמעט בטוח שאני נמצא עכשיו בחוסר וודאות מוחלט,
אני לא יכול לדעת בוודאות כי אז אני סותר את עצמי, אבל אני
יכול לשער. ואני באמת חושב שאני די אמיץ, ושבכל זאת אם כמעט כל
מי שנתקל אי-פעם בחוסר וודאות מוחלט הצליח לצאת שפוי, אז גם
אני יכול, אבל לא בוודאות.

והכל בכלל התחיל כשלא הסכמתי להירשם לאוניברסיטה המחורבנת,
שהסיפור הזה בעצם בכלל מתחיל מזה שהמורים שלי בבית-הספר חשבו
שאני מחונן, וכנראה שהם סיפרו להורים שלי, והורים, אתם יודעים
איך זה - אם תגידו להם משהו טוב על הילד שלהם הם תמיד יבלעו את
זה, כאילו זה כמו אקמול צינון.  ואז פתאום כולם חשבו שאני
מחונן, כי המורים התחילו להתייחס אלי כמו אל מחונן, והחליטו
שכדאי שאני אסיים את הבגרות הזאת במתמטיקה לפני כולם, כדי שאני
אתחיל ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה לפני שהמדינה תהפוך אותי
לחייל, כמו שהיא עושה לאלה שלא מחוננים כמוני. ובאמת עשיתי את
הבגרות הזאת במתמטיקה, ואפילו הוצאתי 99, שזה הציון הכי מחורבן
שיש, כי זה קצת כמו שנגיד היו מצליחים לבנות את מגדל בבל עד
השמיים ופתאום היו מגלים שאין בכלל אלוהים. ואז פתאום באו כולם
עם הרעיון הזה של האוניברסיטה המחורבנת, ואני באמת ידעתי
מההתחלה שלא כל-כך בא לי להירשם, כי למרות שאני לא רוצה ילדות
כמו של כולם, אלא אחת ייחודית שתהייה רק שלי, אני ממש לא רוצה
להיות מחונן. זה המון לחץ להיות מחונן, כי אתה חייב תמיד להשיג
ת'ציונים הכי גבוהים בכיתה שלך, ופתאום כולם הופכים את ההישגים
שלך למין תקן מחורבן כזה, ואז יוצא שאם היה מבחן וכולם נכשלו
בו חוץ ממך אז זה בגלל שאתה מחונן, ואם היה מבחן וכולם נכשלו
בו וגם אתה נכשלת אז זה פשוט בסדר, כי אם אתה נכשלת אז בטח
שכולם יכשלו, ומה שלדעתי הכי דפוק בכל הקטע הזה הוא שלמרות
שבשני המקרים אשכרה נכשלת אתה עדיין נשאר מחונן, ואף אחד בכלל
לא מבין שאתה כזה רק בגלל שחושבים ככה, ולא בגלל שאתה באמת
הולך להביא אותה באיזו תורת יחסות חדשה בעוד כמה שנים.

ועכשיו החלטתי שאני לא נרשם לאוניברסיטה המחורבנת, ובגלל זה
עכשיו אני כבר איזה תקופה במין אופוריה כזאת, לא לומד, לא
עובד, לא קורא, אפילו כלום אני לא עושה, ובאמת שזה גורם לי
להפסיק להיות בטוח לגבי הכל, ובגלל זה כל החוסר וודאות המוחלט
הזה. ומה שמעצבן זה שכל המטומטמים שנכשלים בלי סוף במבחנים,
ותמיד יחשבו שאני מחונן, בטוחים לפחות בחלק מהדברים בעולם הזה,
כי הם די מפגרים מדי בשביל לשאול יותר מדי שאלות או בשביל
לחשוב על ללכת לאיזו אוניברסיטה מחורבנת. ועכשיו, אחרי שויתרתי
על האוניברסיטה המחורבנת, הודיעו לי ממשרד החינוך שיש לי לסיים
את כל הבגרויות האחרונות של התיכון, כדי שאם אני ארצה לעשות
תואר אחרי שאני אהיה חייל יהיה לי מה להראות לפרופסור שם
באוניברסיטה המחורבנת, שלדעתי הוא ממש זקן, ככה שאפילו אם הוא
פרופסור לא בטוח שהוא זוכר את כל מה שאתם חושבים שהוא אמור
לדעת, ואולי הוא בכלל נהייה פרופסור רק בגלל שהמורים שלו חשבו
שהוא מחונן והכריחו אותו להקריב את הילדות שלו בשביל ללמוד
באוניברסיטה המחורבנת, וחוץ מזה אני לא מאמין שהוא יכול לרוץ
שני קילומטר בפחות משבע דקות, ואני חושב שאם הייתי מתאמן עוד
טיפה אז כן הייתי יכול, ככה שזה שהוא פרופסור לא צריך להגיד
לכם הרבה. ואני באמת לא יכול להגיד אם אני אתפוס טרמפ על
הסיטואציה המצחיקה הזאת, שכולם חושבים שאני מחונן כשאני בעצם
לא, ואהיה אולי גם איזה פרופסור באוניברסיטה המחורבנת. אני
באמת לא יכול להגיד כי ככה זה כשאתה בחוסר וודאות מוחלט, אבל
אני רק מקווה שיהיה לי את האומץ לצאת מהחוסר וודאות הזה ולסיים
גם את הבגרויות האלה שמשרד החינוך אמר שאני צריך לעשות, כי
משרד החינוך שם עלייך זין אפילו אם חושבים שאתה מחונן, כי
כנראה ששם באמת מבינים עניין ולא מייחסים חשיבות כל-כך גדולה
לאנשים קטנים, אפילו אם הם מחוננים או פרופסורים שמנהלים
אוניברסיטה מחורבנת.

והייתה עוד פעם שאני זוכר שהייתי אמיץ, אז כשהייתה לנו את
הבגרות במתמטיקה הזאת וכולם היו נורא לחוצים, וחלק ממש פחדו
שהם לא יצליחו בבחינה ואני באמת לא הבנתי ממה יש לפחד, אני לא
אשקר ואגיד שלא נלחצתי בכלל, אבל ידעתי שזה סך-הכל מבחן מטופש
ושאם לא מצליחים בפעם הראשונה תמיד אפשר לנסות שוב, ועשיתי את
הבגרות באומץ, ואז באמת הגיעו התוצאות של הבגרויות ואני קיבלתי
ציון 99 שזה הציון הכי מחורבן שיכול להיות, והיום אני כבר
בדיעה שאם יש משהו שלא צריך לפחד ממנו זה ממשרד-החינוך המטופש,
אבל אני לא יכול להגיד את זה בוודאות.