שוב אני מנסה לנתח את האישיות שלי.
ושוב עולות כל מיני שאלות.
אני אוהבת לסבול? אני נהנת לגרום לעצמי סבל עצום כל כך?
האם אני נמשכת לכל דבר שלא אוכל להשיג? התמכרות לדחייה.
התמכרות לכאב המתקתק הזה, לעונג הבלתי נמנע...
האם תמיד אשתוקק לגברים שלא יכולים להיות שלי?
אוהבת לחיות עם סימן השאלה, עם האתגר.

סוג של מזוכיסטיות. אוהבת לבכות - כי זה עושה לי טוב!
זה מרגיע אותי. זה מנקה אותי מכל הגועל.
נגעלת מעצמי. מהאישה שכלואה בגוף נערה. בגרות גדולה מדי מקשה
על חיי.