"How I wish you could tell Heaven from Hell"
לקוח משירם של פינק פלויד, "Wish you were here"


הם ישבו ביחד על ספסל בפארק חשוך. קודם לכן ירד קצת גשם. טפטף.
הטפטוף הראשון של העונה.
הוא ישב על הספסל, והיא ישבה על המושב, והסתכלה על הכוכבים,
ועל האדמה. אולי עליו מדי פעם.
"אני לא יודע מה את רוצה שאני אגיד."
"תגיד מה שאתה רוצה."
הוא שתק.
היא חייכה ואמרה: "זה בסדר, גם אני לא."
הוא פתח את פיו מדי פעם, כאילו שהמילים הגיעו עד לשפתיו אך
נבהלו מהקור ששרר מחוץ לגופו ונמלטו בחזרה לתוך גרונו.
"אבל לשבת כאן בדממה לא יפתור כלום. אני לא... אני משתגעת מזה.
אני מדברת כדי להוציא את זה. כי אם משאירים את כל המילים האלה
כלא נאמרות, אז הן מתפשטות ברחבי הגוף, משוטטות ומלטפות, עד
שהן מתחברות אליו והופכות להיות חלק ממנו, הופכות לסוג של
גידול או עצבים או פחד או משהו. הופכות להיות חלק ממך. אני רק
רוצה להוציא אותן ממני. לא רוצה לגלות שיום אחד הן הפכו לסרטן
או איזה כתם בריאה או מחלה נפשית. אני צריכה להיות נקייה
מהשפעות שליליות" היא אמרה והניפה ידיה באוויר עם חיוך. הוא
נשם והאוויר הקר יצר עננה.
"רואה? תחשוב כמה אדים יש לך בנשמה, בפעמים ההן ששתקת במקום
לדבר. די, מספיק, אני לא אומרת לך את כל זה כדי שזה יכביד
עליך. אולי בעצם זה מה שקורה עם אדים, שזה יוצא ממני אבל חייב
להיות למישהו בנשמה."
"אז מה תעשי אם לא לספר את זה לאנשים?"
"אשמור את זה בפנים, אני משערת."
"אבל אז זה יהפוך לכתם. או לסרטן. או לאיזה הפרעה נפשית."
"טוב, ממילא אפחד לא חי לנצח."
הוא חייך.
"הוא מסוגל גם לחייך! אני המומה."
"מה את מצפה שאני אעשה אחרי שאת אומרת לי כאלה דברים?"
ההומור שוב נעלם.
"מה אני יודעת? נראה לך שאני מספרת לך את זה בשביל משהו?
לעזאזל, אני רק שמחה שזה יצא ממני. אלא אם זה עבר אליך. זה עבר
אליך?"
הוא הרים ראשו והסתכל עליה והיא השיבה לו בחיוך.
"אני לא יודע. נצטרך לעבור בדיקות רנטגן ולראות."
חיוכה התרחב והיא מחאה לו כפיים.
"אולי זה בעצם מזג האוויר. אני משתנה עם העונה. לוהטת בקיץ
ומלנכולית בחורף."
"אבל את מלנכולית גם בקיץ."
"טוב, תמיד חורף איפה שהוא בעולם, אני פשוט טובה בלבטא אותו.
אבל זה לא אומר שאני לא לוהטת עכשיו. היית צריך לשמוע איזה
שריקות קיבלתי היום מהעובדים על משאית הזבל."
הוא חייך והוציא סיגריה מהכיס.
"והם הרי תמיד אומדי טעם ידועים."
"היי, רק בגלל שמישהו עובד בזבל... אתה יודע טוב מאוד שזבלו של
האחד יכול להיות אוצרו של האחר."
הוא שתק והצית את הסיגריה שבפיו והיא הרהרה בדבריה.
"כמובן שזה אומר שאני זבל למישהו. וואו, I just cannot catch a
break!"
הוא החל לצחוק ואז להשתעל. היא חייכה.
"אני חושדת שכתם בריאה שלך נמצא בכל מקרה, בין אם אדבר או
אשתוק."
"חס וחלילה" הוא ענה לה ונשף.
"אז בכל זאת אין לך דעה?"
"אה, אז אני כן אמור להגיב?"
"לא יודעת, תגיב אם יש לך מה להגיב."
הוא שקל את הרעיון.
"לפחות נהנית?"
"ברור שלא נהניתי, אני בתולה. הייתי בתולה. רואה, זה קונספט
שאני אצטרך להתרגל אליו."
הוא חייך.
"הליך מחשבתי שונה לחלוטין, מה?"
"אתה פשוט לא יודע, עכשיו שהזדיינתי, הכול שונה. הצבעים יותר
חזקים, הטעמים יותר טעימים..."
הוא חייך והיא זינקה ממושבה ונעמדה מולו ובקול החלה לצעוק:
"עכשיו שראיתי את האור וחדרה לתוכי האמת, עכשיו אני אחיה!!"
והוא שם את הסיגריה בפיו והחל למחוא כפים בעוד היא קדה.
עוד שאיפה.

"אז איך הוא היה?"
"יעני אתה חושב שאני יכולה לאמוד?"
"לא יודע, איך זה הרגיש לך?"
"הממ..." היא החלה לצעוד הלוך ושוב.
"איך זה הרגיש לי? איך? זה הרגיש? לי?"
היא נעצרה מולו, הסתובבה לעברו, לקחה שני צעדים עד שעמדה קרוב
אליו, לאט לאט הורידה את ראשה עד שבהתה בפניו, ואז בתנועה חדה
החלה לדקור את מצחו באצבעה.
"אאווו!"
היא החלה להתפקע מצחוק.
"בערך ככה, אבל יותר נמוך. הרבה יותר נמוך."
"שאלתי, לא ביקשתי הדגמה."
"מותק, זו הייתה אילוסטרציה בקושי. אם זו הייתה הדגמה, היה לך
חור בראש. ודם, והכל."
הוא חייך בעודו מעביר יד על מצחו ואמר: "אנא שימי לב שלא נגלוש
לאזור של יותר מדי פרטים."
"אפשר לחשוב שבחיים לא שמעת בחורה מספרת לך על הזיון הראשון
שלה."
"אולי אני מסתובב עם הבחורות הלא נכונות, מה שבדרך כלל מספרים
לי זה על עשיית אהבה."
היא השתנקה.
"אלוהים אדירים, אני צריכה לשמור אותך בסביבה וכל פעם מיד אחרי
שאני אוכלת תגיד את המונח הזה ואני אוכל להיות דוגמנית מרוב
ההקאות."
"מי עשה אותך כל כך צינית?"
היא התיישבה לידו וענתה:
"אז ככה, כששני אנשים נשואים אוהבים אחד את השני מאוד
מאוד..."
"די, שמענו."
היא הרימה את ישבה וחזרה לשבת על המושב.

"אז מה עכשיו? תהפכי לאיזו שחקנית פורנו?"
"הרי לכם גבר טיפוסי, גבירותיי ורבותי: אני מזדיינת פעם אחת
וכבר מועמדת להיות שחקנית פורנו. צריך לחשוב לי על שם פורנו
ממש טוב."
"מה עם נולי בטוסיק?"
"אוקי, זה עלה לך בראש רק טיפ-טיפה יותר מדי מהר. מילא, אתה לא
צריך לדבר."
"היי, להומואים זה שונה."
"כן, אתה רק הוכחת את המשיכה המינית שלך."
"תראי, אין לך מושג כמה פשוט זה להיות סטרייטית."
"פשוט? אתה צוחק עלי? אם גבר לא הומו, אין לי מושג איך לדבר
אליו. חיוך קטן אחד והם כבר מציעים לך לצאת איתם ואז צריך
למלמל איזה תירוץ ולהסביר למה את לא מעוניינת ואז מערכת היחסים
תמיד משתנה."
"ומה גורם לך לחשוב שזה לא ככה כשאתה הומו?"
"היי, לפחות אז אין סיכוי להיריון. באופן כללי החבר'ה שלכם
מזדיינים יותר אז תפסיק להתחסד."
הוא שתק לכמה שניות.
"כן, את צודקת בקטע הזה."
עוד שקט.
"אז את מתחרטת שעשית את זה?"
"בבקשה, אותו, תשאל אם אני מתחרטת שעשיתי אותו."
"את מתחרטת שעשית אותו?"
הוא הסתכלה קדימה במבט מרוכז, מקמטת את מצחה במחשבות.
"לא ממש אכפת לי, למען האמת. הוא היה שם, אני הייתי שם. זהו.
מה שקרה קרה."
הוא שתק.

"חבל שאנחנו לא חיים בעידן האבירות או משהו, כשלסקס הייתה
משמעות."
"לסקס יש משמעות רק אם את עושה את זה עם מישהו שהוא משמעותי
כלפייך."
"ואז יש זיקוקים וקופידונים קטנים..."
"לא דווקא, אבל זה בהחלט גם משנה את מערכת היחסים."
"אוף."
"מה בדיוק ציפית שיקרה?"
"לא יודעת. שינוי כלשהו. ואני לא מתכוונת לדימום, כי זה, תודה
רבה, יש לי פעם בחודש."
"אז מה?"
"ציפיתי ל... לא יודעת. אולי ציפיתי שתחושת הריקנות תיעלם. או
שלפחות תוחלף על ידי תחושה אחרת."
"תחושת ריקנות אחרת, אולי. לפחות זה מה ששמעתי על סקס של
הטרו."
"למה סקס של הומואים משאיר אותך מלא ומאושר?"
היא צחקה ומיד אמרה: "שכח את המלא. מאושר?"
"לא יודע, לרוב הסקס שלנו הוא אנונימי וזהו. אנחנו לא משאירים
איזה משהו רגשי כמו המין הנשי."
"כן, היה על זה מאמר או משהו. עוד דרך שבה נדפקנו."
הוא שתק.

"הייתי כל כך בודדה, וכל כך עצובה. זה לא החרמנות, כי עם זה
אפשר להתמודד וזה לא קורה כזה הרבה, אבל תחושת הבדידות אוכלת
אותי כמו חומצה. לשמוע אנשים כל כך קרובים אליך ולדעת שהם
במרחק של יבשות ועולמות והם אפילו לא יודעים את זה. אני מרגישה
כמו איזה דג באקווריום עגול. שוחה במעגלים שוב ושוב ומשתגעת
מזה וכולם מסתכלים עלי ומחייכים כי זה נראה נהדר וסבבה, והם
בעצם לא יודעים שאני רק מקווה שהסחרחורת תהרוג אותי בסופו של
דבר. דג מזורגג באקווריום."
הוא המשיך לעשן.
"טוב, דחילאק יא רכבת. קר לי. נזוז?"
הוא זרק את הסיגריה ודרך עליה.
"אני ממש לא פה בשבילך, הה?"
היא ליטפה את הלחי שלו וחייכה.
"לפחות אתה מבין. שאף אחד לא פה. גם לא מי שמחבק אותי.
אקווריום מחורבן. זה רק נראה כאילו שאנחנו נוגעים. קדימה, לפני
שהכתם ההוא בריאה שלך יגדל."