עוטף אותי כמו גלימה, הצער
מכסה את פני במסיכה אטומה,
את רגשותיי בכיסוי אפל,
ואת מילותיי מחריש
כך שישמעו כמו לחישה ברוח.
ידיי אינן מצליחות לצאת מהשרוולים,
חסרות יכולת אחיזה, חסרות רגש.
עיניי פקוחות, אך אינן רואות דבר
למעט תמונות ספורות
מהעבר הלא רחוק.
עוטף אותי כמו גלימה, הצער,
אך טיפות הגשם המלוחות
מצליחות לגעת בעורי,
להמיס את המסיכה האטומה
שעל פני,
לחשוף את קצות העצבים של גופי,
לתת דרור למחשבותיי.
מלטף אותי ברוך, הצער... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.