ופעם, כשהעצב של כל העולם היה בתוכי
ולא נשאר לי מקום אפילו לעצמי
דודה סימה אמרה לי שאני צריך בטרייה בגב, כמו שיש לבובות
מפלסטיק
שתגרום לי לחייך
והיא שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תקנה לי בטרייה כזאת בשוק
ואמרתי לה שלא אכפת לי
ובאמת לא היה לי אכפת
בסוף היא לא קנתה
ויום אחד כשחזרתי הביתה, אני לא זוכר בדיוק מתי
לפני כיתה ג' או קצת אחרי גן חובה
התחיל לרדת גשם
אבל אני לא הרגשתי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.