(דפיקה בדלת. שקט. שוב דפיקה. ילד עונה מבעד לדלת סגורה.)

- מי זה?
- ההורים בבית, ילד?
- אפח'ד לא בבית.
- אתה בטוח ילד? אף אחד מההורים לא בבית?
- אפח'ד לא בבית, רק אמא שלי נמצאת.
- אמא שלך נמצאת? אז למה אמרת שאף אחד לא בבית?
- אפח'ד לא בבית.
- אבל אמא שלך נמצאת, לא?
- כן אמא שלי נמצאת.
- נו, ואמא שלך היא אף אחד?
- לא, אפח'ד זה אבא שלי.
- אבא שלך זה אף אחד??
- כן.
- לא הבנתי כלום ילד! תסביר לי שוב, לאט.
- א- מ- א  ש- ל- י  נ- מ- צ- א- ת, א-פ-ח'-ד  ל-א  ב-ב-י-ת.
- לא צריך לדבר כל כך לאט. אני לא מפגר, ילד!
הבנתי מה אמרת. זה פשוט לא הגיוני!
- מה לא הגיוני?
- אתה רוצה להגיד לי ש"אפח'ד" זה אבא שלך?
- כן.
- זה השם שלו??
- ככה אמא קוראת לו.
- טוב... הבנתי. אפשר לדבר עם אמא, ילד?
- לא אי אפשר. יש אצלה מישהו. חצי דקה וזהו.
- עוד חצי דקה היא תבוא?
- לא. היא עסוקה.
- אבל אמרת חצי דקה וזהו ...
- ככה קוראים לו.
- למי?
- לאיש שנמצא אצלה. " חצי דקה וזהו". ככה קוראים לו.

(האיש מעבר לדלת מסתחרר ונופל לרצפה. קול חבטה עמומה. מסך
יורד.)