[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועה אבני
/
מחשבות של בוקר

הוא קם בבוקר. עושה את צרכיו ותוך כדי חושב על מה ילבש. חוזר
לחדר. מתלבש. קפה מהיר. בוקר קריר. כרגיל.
יושב בתחנת אוטובוס. מחכה. שונא לחכות לאוטובוס. זה גורם לו
לעצבנות. האוטובוס מגיע. מתיישב במקום האהוב עליו, שלישי אחרי
הדלת האחורית, שם החלון גדול ולא קטוע באמצע, האנשים שעולים לא
מסתכלים. הוא יושב, מוציא את המוסיקה. יש לו מבחר גדול של
מוסיקה כדי שהוא יוכל לשמוע בדיוק מה שבא לו עכשיו, בדיוק מה
שמתאים. למצב רוח, לריח, למזג האויר. יושב, נועץ מבט בכמה
אנשים שלא מבינים מה הוא רוצה מהם. מסתכל מהחלון, רואה אנשים
ממהרים, כל אחד לדרכו שלו. במיוחד במרכז העיר, בבוקר, אנשים
הולכים רצים לכל הכיוונים. הוא חושב. הוא חושב שזה היה נחמד
אילו הייתה לו מן תכונת-על כזאת, שהוא יוכל לדעת בדיוק לאן
האיש הזה, עם הכובע, הולך, ומאיפה בא, ולמה שאתו צעקה עליו,
ולמה הילדה שלו לומדת בבית הספר האיזורי ולא בפרטי. שהוא יוכל
לדעת בדיוק ממי הבחורה הזאת קיבלה מכתב, ומה כתוב בו.
ומה הצרות של ההוא וההיא, ולמה הזקן הזה הולך לבד, ולאן בכלל
זקן כזה יכול ללכת כל בוקר? לעבודה? ולמה אף אחד לא עוזר לו
לעבור את הכביש. הוא רצה לדעת בדיוק את הסיפור (שהוא בטח מרגש)
של ההוא עם התסמונת דאון, והילדה הקטנה שבכתה אתמול מה שגרם
לצבע עינה להיות כחול כחול ביחס ללבן,,האדום. הוא רצה לדעת למה
הבחורה הצבעונית הייתה מאושרת וזורחת אתמול, ולמה הקטוע רגל
קטוע רגל? ומי החברים שלו בעולם? אם הם בכלל קיימים. הוא חשב
שזה יהיה נחמד אם תהיה לו מן תכונת-על כזאת. אבל אז הוא חשב
שבעצם זה לא יהיה כל כך טוב, כי אז הוא כבר לא יוכל לדמיין
ולתהות. הוא אהב לדמיין. לתהות.  הוא אהב להמציא לכולם סיפורים
מעניינים או לא כל כך מעניינים. או סתם להרהר בהם ובמעשיהם.
הוא אהב לדמיין.
ואז הוא חשב שבעצם אולי זה כן יהיה טוב ונחמד. הוא יהפוך האדם
הכי חכם ומלומד ובעל נסיון כי הוא הרי יכיר את כל האנשים!
ואולי הוא אפילו יוכל לעזור ככה לאנשים. כי הוא הרי יודע את
בעיותיהם. אבל אז הוא חשב שהוא יכול להיות גם ספיידרמן בשביל
לעזור לאנשים. הוא יהיה גיבור. אולי עדיף שהוא יהיה קוסם, כמו
קאיטוש המכשף. הוא לא יעשה שטויות, הוא יעזור. ככה הוא גם יוכל
לקרוא מחשבות ולהכיר את האנשים, כי הוא הרי קוסם. יהיה לו הרבה
תכונות-על כאלה. אבל, בעצם, אולי עדיף להיות אדם רגיל. הוא אהב
לדמיין. אבל אז איך יעזור לאנשים? בעצם, חשב, הוא לא צריך
תכונות-על כדי לעזור לאנשים. לא, הוא לא צריך. ככה תמיד חנכו
אותו שגם האדם הפשוט יכול לתרום ולעזור. הוא יודע מה יעשה! כן!
מעכשיו, ילך להתנדב כל הזמן, הוא יהיה מעכשיו יותר רגיש. אולי
הוא יעזור לאוטיסטים. והוא יהיה גיבור. הוא תמיד למד שגיבור זה
לא ספיידרמן. הוא יכול להיות גיבור קטן. והוא יתנדב לא רק כדי
להיות גיבור, הוא יתנדב כי הוא באמת רוצה לעזור! כי הוא מאמין
שהוא יכול. אפילו בלי תכונות-על. כן. הוא כבר גמל החלטה בליבו.
הוא יילך להתנדב. הוא יעזור.  הוא יעשה את הדברים הקטנים
שיהפכו את העולם. הוא למד שזה אפשרי. ככה חנכו אותו תמיד. הוא
יעזור גם לחברים! לאנשים הקרובים אליו! כן. זהו. הוא יעזור.
האוטובוס עצר. האיש שלנו ירד. הוא ראה את חברו והתקדם לעברו
כדי לברכו לשלום. ברגע אחד, שכח את כל מחשבותיו והחלטותיו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כאב בטן זה כמו
התנחלות רק עם
פחות אזורי
בטחון.





יוסי עמוס חזה
מחפש קרבוסילן
בבית תמחוי
נרווגי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/11/04 23:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה אבני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה