לפעמים בלילות של חוסר שינה,
נזכרים בימים של שמחה וקינה.
דאגות נדחקות, והולכות לרחוק,
והמר אז הופך כך פתאום למתוק.

דווקא אז, בלילות של שינה שנודדת,
נראים הדברים מזווית קצת אחרת.
מביטים מהתריס, לשמים אין גבול,
כמו חוטים של לבן ושחור על הנול.


ואולי עד הבוקר הכל ישנה,
שלום וגם שפע, פרחים בקנה,
אלוהים, כבר שנים שאני רק צועד,
הגשם משאלתו של לייליסט שנודד.
הגשם משאלתו של לייליסט שנודד.

נסיונות הרדמות נסקלים כפיגוע,
ולפתע פתאום מתעורר געגוע.
אותו יום של אושר ועושר וצחוק,
נראה בלילות בדיוני ורחוק.

הלילה הוא כמו חבר בוגדני,
לפעמים הוא מזיק, לפעמים הוא מועיל.
אך הלילה הלילה גרם לי לחשוב,
היש עוד סיכוי שיהיה כאן שוב טוב?

ואולי עד הבוקר הכל ישנה,
שלום וגם שפע, פרחים בקנה,
אלוהים, כבר שנים שאני רק צועד,
הגשם משאלתו של לייליסט שנודד.
הגשם משאלתו של לייליסט שנודד.

כמו פגז נופלת עליי עייפות,
זה סופו של הלילה, סוף השלמות.
הבוקר מפציע, אך החושך נותר,
הלייליסט שנודד, זמנו כבר עבר.

ואולי עד הבוקר הכל ישנה,
שלום וגם שפע, פרחים בקנה,
אלוהים, כבר שנים שאני רק צועד,
הגשם משאלתו של לייליסט שנודד.
הגשם משאלתו של לייליסט שנודד.