פגשתי את מדמואזל קורה
מעוטרת עדיים, ומקושטת בזמרתה.
קשה , שלא להיסחף בדיבור השוצף והקוצף
עם הר' הלדינאית  וה ח' הלבנונית.

פגשתי את מדמואזל קורה, ונחרדתי
כמו המלך סולומון,
נמשך לשני ממדי זמן ולא
יודע מאיזה מהם לפחד יותר.

מדמואזל קורה, סיפרה לי את
סיפור חייה הנשזר בין
בנה שנשרף חיים בצבא, בדיוק בזמן שעוגת יום
ההולדת שהכינה לו נשרפה בתנור,  
לבין,
בעלה, שהפך מאותו היום לילד קטן, המכור לניקוטין ולהלצהיימר.

מדמואזל קורה, שרה לי,
את השיר שחיברה לבנה שהשאיר חלל,
"נר נשמה בעוגת יומולדת"

מדמואזל קורה, מסתבר, כמו משיח, יש בכל דור
והשכול, אינו מותיר הזדמנות לעצור ולהבין
באיזה, מאינספור ידיו הוא אוחז בחרב הפיפיות
העומדת עלינו לכלותינו.