בגיל שש-עשרה זו הייתה הפעם הראשונה שלי,
למעשה שבועיים לפני יום ההולדת.
קנינו חבילת קונדומים במיוחד כדי לחגוג את 'ביטול הבתולים' של
שנינו.
שנינו היינו מלאי חשק מיני,
אבל רק הוא נכנס לבית המרקחת.
נו אפשר להבין אותי, לבנים אין סטיגמות של 'מזדיינת'
ו'שרמוטה',
בן שקונה חבילת קונדומים, נחשב ל'זיין' ו'כלי'.
אז הוא נכנס לבדו לבית המרקחת.
יצא עם חבילת קונדומים, מכל מיני סוגים, מחוסספסים, חלקים,
משומנים, קונדומים שלא מרגישים, ועוד כמה שפחדתי מהם.
באותו ערב, עשינו נסיון.
הפעם הראשונה.
רגע הסטורי.
בחרנו את המשומן,
פתחתי את העטיפה,
הוצאתי משם חתיכה של איכסה,
שהריחה נורא.
עד היום אני סובלת מטראומת הריח של הקונדומים.
מאז, לא הלבשתי לאף אחד קונדום,
הם נאלצו לעשות את העבודה בעצמם.
אז ככה, בלי לדעת דבר על חדירות וחורים,
נשכבתי על הבטן,
כשהישבן שלי מרומם קלות,
הוא ניגש מאחוריי,
אחז בישבניי
וחדר.
היה כיף, שלא יבינו אותי לא נכון,
פשוט,
אני, צעירונת, חדשה בעסק, לחוצה.
הוא, והזין הגדול שלו, גם הם לחוצים.
אחרי שניות בודדות ביקשתי שייצא,
הסתובבתי, ובדקתי את תקינות הקונדום,
בסדר,
אפשר להמשיך.
חזרתי לפוזיציה, ועם קצת יותר ביטחון, אמרתי שיחדור.
הפעם היה יותר נעים,
הספקתי לחוש את חום הגוף שלו,
את הידיים,
את הקרבה לישבן שלי שמאוד גירתה אותי
ואותו חודר לאיטו פנימה, ונוזל החוצה.
עברה פחות מדקה,
וביקשתי ממנו שייצא.
זהו להפעם אמרתי,
נמשיך בהזדמנות אחרת.
חייכנו ובירכנו אחד את השני במזל טוב.
פתחנו את דלת החדר,
נכנסנו למטבח,
שם,
נשקתי לסבתי על הלחי,
ביקשתי שתמסור ד"ש לסבא,
שהדואר שהגיע על השולחן,
ושאני אוהבת לבוא לבקר אותם.
והלכנו.