לדפוק למלך לדפוק לו בראש...

באמריקה אתה נכנס לחנות עם שטר של חמש דולר, קונה שני קילו
ממתקים, שקית תפוצ'יפס, ובקבוק קוקה קולה. אתה הולך לקופה. רק
שזה לא כמו בארץ שיש כמה קופות בכמה טורים. זה מן טור ארוך כזה
של קופות. אתה עומד בתור כמו ילד טוב עם כל האנשים האחרים
וכשקופה מתפנה, אתה ניגש לדלפק. בדרך כלל יש שם איזה איש או
אישה עם חיוך משועמם שלמדו ש"הלקוח תמיד צודק". הקופאי סורק לך
את כל המוצרים ואתה מביא לו את השטר של חמש דולר שכבר הספקת
לקפל לקופסת אוריגמי. יש אפילו סיכוי גדול שתקבל עודף. אם הוא
לא נותן לך קבלה, יש לך זכות לדווח עליו למנהל. ככה הם קוראים
לזה שם. דיווח. מה פתאום הלשנה. נגיד שהחנות המדוברת... נאמר
שזו חנות של דיסקים. יש שם את כל הדיסקים שאתה רוצה. אתה בוחר
לך איזה אחד טוב שמזכיר לך משהו מהארץ. 'דיפ פרפל'. ההוא שאין
לך. גדלת עליהם. זה גורם לך לרצות להתקשר לאחיך לשאול אותו מה
קורה. אתה מסתובב עוד קצת בחנות כי יש שם מיזוג טוב. אתה מגיע
לסקשן של הספרים בחנות, עובר ליד החלק הסגור של הפורנו ושוקל
אם להכנס או לא. בינתיים אתה מתבונן בספרי מתנה כאלה של
המזלות, שעל מדף ליד הפתח של ארץ הפורן, וקולט שאיזו בחורה
נועצת בך מבטים מהספה שם ליד ספרי האומנות. אתה ממשיך להסתובב
לך שם בספרים ולא מבין למה צריך כל כך הרבה ספרים בחנות
דיסקים. הבחורה הזו קמה מהספה. אתה מעיף בה מבט קצר ומחליט
שהיא נראית דווקא די בסדר. קצת גבוהה, שיער שחור קצר ועיניים
כחולות. אתה מוציא איזה ספר על תולדות הפינג פונג ועושה את
עצמך קורא את מה שכתוב במאחורה של הספר. "יו לייק פינג פונג,
הא?" ההיא שואלת בחיוך. אתה מהסס לרגע, חושב מה להגיד לה. "איי
קאנט סטאנד דה בולז." פתאום יש לך דייט עם אחת, קייט, באיזה
דיינר, ביום חמישי אחרי שהיא חוזרת מהעבודה. היא צריכה ללכת
בינתיים, אתה מושך את הזמן בחנות, חוזר לדיסקים, מחליף את
ה'דיפ פרפל' באיזו להקת אינדי לא מוכרת, ומחליט שמיצית. אתה
הולך לקופה שם. בחנות הזו הקופות הן מהנורמליות שאתה מכיר. כמו
בסופרים בארץ אבל יותר מעוצב. ליד הקופה יש סטאנדים עם כל מיני
שטויות. שוקולדים, מחזיקי מפתחות, פליירים ובשמים של קלווין
קליין. אתה לוקח את השחור של קליין ומריח אותו. אתה לא מבין
למה יש בושם ליד הקופה בחנות דיסקים. אתה רואה שהוא לא עולה
הרבה ושם גם אותו על הדלפק. לקופאי יש עגילים בכל מקום אפשרי
ופרצופו מלא צלקות של חצ'קונים מפוצצים. אתה מצפה ממנו להרים
גבה למראה הדיסק שקנית. כזה מבט שיגרום לך לרצות לחזור בזמן
ולקחת בעצם את הדיסק של 'דיפ פרפל'. אבל הוא לא. בדרך החוצה
אתה לוקח כמה גלויות חינם מהדוכן שליד היציאה. אולי יהיו לך
מספיק לכסות את הקיר הלבן המעיק הזה של הדירה שלך. אתה נכנס
לבית קפה-טו-גו שלך, מבקש לטה גבוה וחושב על דנה, שהשארת בבית.