'אבטיח', ככה קוראים לי בצבא, בגלל שיום אחד איזה אחת פריחה
צעקה לי: "אבטיח, בוא לפה! " וואי היא היתה ענקית, ואני לבשתי
מכנס ירוק קצר שהיה מולבש על מכנס אדום, באמת כמו אבטיח, זה
היה ב"טאבון". יש שם הרבה ארסים ומוסיקה מזרחית מתנגת ברקע
לעידוד האווירה. לעיתים קרובות חריקות של הונדה. וככה זה מיום
ליום, נחמד לא?
אז בצבא התלהבו מהכינוי שהפרחה נתנה לי.

אני חושב על השמיים של ניו זילנד, אלו שמיים, שקט רוגע ותמצית
של לובן עושה חיקוי של עננים, וירוק של דשא זרוק שם בשפע, כמו
מספר השערות שעל גופי, יש המון.  
עוד שנתיים ואפגוש את ניו זילנד, אבל בנתיים אני אגרום לאנשים
להשמין מפיצות מלאות שמן.

פתאום 3 נשים בחיי אחרי שנים של שקט מוחלט, מאיפה זה בא ולמה?
תמיד יישאר צד פגוע בכל הסיפור, זה לא טוב, אבל זה קורה כשהדרך
מתמשכת, זה קורה יש ללכת ללכת... למקום שעוד לא נראה מעולם.

ולסיום,
הידעתם שכששיר נכתב:
א. לא ידוע הסוף שלו.
ב. הוא מושפע מגורמים שונים: 1. מהמצב בו אתה נתון, מצב פיזי,
נפשי ורוחני. 2. מהאנשים שראית היום, לדוגמא שירי אברמוביץ'
שישבה לידי לפני שנייה. 3. מהמוח הדפוק שלך שמשדר מסרים חשובים
ולא חשובים וגורם לך להוסיף אותם לכתוב. 4. כמובן אם שתית היום
או עישנת איזה פרי זה ישפיע על כתיבתך. 5. ואחרונים אחרונים
חביבים ואהובים הם הוריך שהביאוך עד הלום ולא הססו במשגל שלהם
שיצר אותך כמו שאתה.
ובכלל, חולה על ההורים שלי.