|
07.10.2004
זכרת אותי
מרקדת
זכרתי אותך
אומר לי מילים
דרך שביס הארגמן
אור שקיעה
קורע לב
אור אלים
חיי שקיעה
זריחות רבות ממולנו
נולדות
נימולות
מתות
זולגות על רשתית
וקרנית
התרגשותנו
זכרתי עצב
איך עיוורתי אורות
ברחוב
זכרת איך בכל זאת
היה לנו
טוב
וחיי שקיעה
עוד לפנינו
מול חום הגפרור
שלא יודע שהוא
נגמר
ואומר "לנצח"
המאזניים מלאים חלומות
ומסרבים למדוד.
אותנו
לא
מודדים. |
|
|
כן אז מה? אז
אני כזה! אז
מה?
למה מה אסור?
אז מה אם זה
משטרה ובלגאן?
אז מה אם זה
חרא?
זה נותן לי לנוח
קצת, לחשוב.
איך לעשות שיהיה
לי טוב.
וטוב לי. אבל
עדיין עצוב.
איש עצוב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.