אני לא יודעת למה. פתאום הכול נראה שחור. תקופה שחורה. נמאס לי
מהכול! אני לא יכולה יותר. אני מנסה דרכים אחרות. דרכים שעוד
לא ניסיתי.

סימני החריטה כואבים ואימא שמה לב. אולי... לא. פשוט לא יכולה!
אני לא יכולה לחשוב איך הם ירגישו. אולי אאכזב אותם? אולי בעצם
לא יהיה להם אכפת? המחשבה הזאת הורגת אותי.

חושבת כל פעם מחדש. בודקת - אבל זה לא עוזר. נמאס לי לחיות
במחשבה אובדנית, ולהפך - שאולי מחר יהיה טוב. זה פשוט לא עובד!
אני לא מוצאת את עצמי בעולם הזה! לא טוב לי, אבל אני פוחדת.
פוחדת מהמוות.

לא ממש אכפת לי למות, אבל אני לא רוצה לגרום לזה לקרות. לא
יכולה. פוחדת. מה יהיה? מכאן, כבר אין לי שליטה. מקווה שיגמרו
עם זה מהר.