אם הצלחתי להבין משהו מהתנהלות העולם הזה, זה שבאמת נבראנו
בצלם האלוהים. אני מאמין שהוא חסר יכולות מיוחדות, כמו שרצינו
לחשוב, שאין לו שום רצון לשנות ושום תשובות לתת, בדיוק כמונו.
למעשה, אני חושב שהדבר היחיד שהוא יכל לעשות היה לברוא אותנו,
ועכשיו אנחנו צריכים להסתדר לבד. נראה לי ההיסק הכי הגיוני
והכי הוגן, כלפיו וכלפינו. למה כל הזמן צריך לזרוק עליו את כל
התלותיות של המין האנושי? אולי במקום לבכות לו בוקר, צהרים
וערב שיבוא, שירחם עלינו ושיעזור לנו, הגיע הזמן לקחת אחריות
על החיים שניתנו לנו במתנה. הפתרון טמון בכל אחד מאיתנו,
וברצון שלנו להתמודד עם החיים, עם השאיפות שלנו, ועם הסיכוי
שניפול שדודים לפני שנממש אותן.
אני טוען שחלק גדול מההתמסרות הטוטאלית של אנשי הדת בעצם, הוא
הפחד מלקחת את האחריות על החיים שלהם על עצמם. הרבה יותר קל
לחכות לו שיבוא, במקום לצאת להתמודד. הרבה יותר קל לקבל מישהי
בשידוך, מאשר למצוא מישהי שאתה אוהב באמת ושאוהבת אותך, הרבה
יותר קל לשבת ללמוד כל היום, ולהסתבסד על ידי המדינה, מלצאת
לרכוש ידע ומקצוע ולנסות להסתדר בחיים.
אני חושב שאם תרוויח בעמל את מה שיבוא לך בחיים, הוא יעריך
אותך יותר, וגם אתה את עצמך. האמונה היא פנימית, ואינה תלויה
בכל אחד מפסקי ההלכה הנוגעים לקריעת נייר הטואלט ביום שישי, או
פתיחת המטריה. האמונה היא ההרגשה הפנימית של שייכות לעם, תחת
מטרה וערכים נכונים של אהבת האדם, החיים והצדק.

ביאת המשיח - היא רחוקה יותר ממה שאתם חושבים.
לדעתי.


לרב אורי יופה, שלא יקרא את זה לעולם.