הו אחותי עיניים לך תכלת,
עורך הוא צחור ושערך זהב.
לרגע הזה ייחלתי רבות
ואף פעם לא הפסקתי לקוות.
עלייך חלמתי יומם וליל
והנה את ניצבת כאן מולי.
אך מה אוכל לומר לך?
את האמת לספר?
שעכשיו כשתמשיכי ללכת,
לא אראה אותך יותר?
דמעה בעיניי,
האם את יודעת?
מלטפת שערך, רוצה עוד לגעת.
לראשך את המספריים אני מקרבת.
אחותי הקטנה - אותך אני אוהבת.
רוצה להמשיך איתך. לעקוב אחרייך.
מבט אחרון מביטה אני בעינייך.
ואת כבר אינך נמצאת לצידי,
רק תלתלך הזהוב נותר הוא בידי.
לנצח אותו איתי אני אשמור
ואותך אחותי, בליבי לעד אנצור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.