כל הסיפור שלי מתחיל ביום שבו השפל הכלכלי הגיע לשמיים, פיטרו
אותי ממקום העבודה שלי והפכתי למובטל. בימים שאחרי מצאתי את
עצמי טובע בערמות של עיתונים מחפש במודעות הדרושים עבודה שאולי
תתאים לי. הייתי בדיכאון איזה חודשיים עד שמצאתי את המודעה
שדפקה לי את החיים, היה כתוב שם: "דרוש: אדם חרוץ, בעל בייבי
פייס, בעל ניסיון בירייה בחץ וקשת לעבודה קשה ללא בגדים. כל
המעונין - 052-668023 גבי" עמדתי בכל הדרישות, לא היה איכפת לי
לעבוד בלי בגדים והיה לי בייבי פייס כאילו נולדתי אתמול.
התקשרתי לגבי וקבעתי ראיון עבודה ליום רביעי בשעה תשע.
 ביום רביעי קמתי בשעה שמונה, התגלחתי, לקחתי את החץ וקשת שלי
ולבשתי מעיל גשם כמו שיש לחשפנים שמסתובבים בניו-יורק. כשהגעתי
למשרד של גבי המזכירה שלו אמרה שגבריאל עסוק כרגע ושאני אחכה
קצת. חיכיתי עשר דקות ואז גבי קרא לי פנימה, היה לו זקן לבן
וארוך והוא נראה זקן מאוד, הוא קם, לחץ לי את היד ואמר לי שהוא
גבריאל. גבריאל שאל אותי אם אני אוהב לעשות אנשים מאושרים,
אמרתי שכן, הוא ביקש ממני להתפשט ולעשות כמה סיבובים, אחר כך
הוא ביקש המלצות בקשר לכישורים שלי בקשת אז הבאתי לו המלצות
שרובין הוד מיער שרווד נתן לי, הוא קרא אותם, חייך, לחץ לי את
היד ואמר לי שהתקבלתי. אחרי שהוא נתן לי את ההוראות לעבודה
החדשה שלי, הוא נתן לי אשפת חצים מוזרים כאלה עם לבבות בקצה
ואמר לי שאם נגמרים לי אז אני צריך לחזור ולקבל עוד, אמרתי
סבבה והלכתי לשלום.
 מאז אותו יום רביעי מקולל אני עובד בלי סוף, מקבל משכורת
מינימום, מסתובב ערום בעולם ויורה חצים באנשים כדי לעשות אותם
מאושרים, ולא רק זה, אני גם תקוע עם כזה שם מחורפן, ברגע
שההורים שלי ראו אותי הם החליטו לדפוק לי את החיים. תראו לי
עוד מרוקאי אחד בגן עדן שקוראים לו קופידון.