New Stage - Go To Main Page



פעם חשבתי איך זה להיות משוגעת
כזו שנמצאת בבית משוגעים
אתם יודעים מה? ממש אהבתי את הרעיון
תחשבו על זה כל היום, יושבים ומדמיינים, לא עושים כלום
שפה כולם משתגעים, לעבוד, לטפל בילדים, לנקות, למצוא עוד
עבודה, שהכסף יספיק, למצוא כסף לשלם לקופת חולים, לחשמל,
לטלפון, לפלאפון, לגן של הילד הקטן, לביה"ס של הילדים הגדולים,
לשלם למס הכנסה, לשלם לאוכל, לבגדים
אין שנייה לנשום וליהנות מהכסף שבשבילו עובדים כל כך קשה
אז נכון, יכולנו לא להתחתן ולא להביא ילדים ולהתקדם בחיים
והמשוגעים עדיין יושבים ונחים, רואים טלוויזיה ואולי מרכיבים
איזה פאזל
לא עובדים, אפילו את האוכל מכינים להם
מטפלים בהם כל הזמן, דואגים להם
ואתם חושבים שהם לא יודעים, אתם חושבים שהם לא מבינים
הם מבינים יותר טוב ממני וממכם, הם מבינים הכל
אבל הם משלמים מחיר גדול, אתם חושבים, מה?
הם משלמים את מחיר החופש
אבל מה הוא החופש?!
החופש זה לעבוד כמו משוגעים, אה?
אז תדעו החופש זה לדאוג לילדים, לא ליהנות מהכסף, לקרוע את
התחת, אבל מה נשאר אחר כך?
כשאתה מתבגר, האם מישהו מכיר לך טובה על זה שהורות זה עבודה
במשרה מלאה?
על זה שאת הכסף שהוצאת על בתי ספר, טיטולים, אוכל הכי טוב
לתינוקות, סבונים מיוחדים, בגדים יקרים, לשלם להם למסיבות,
כשהם גדלים, רישיון, יציאה פה, יציאה שם
מי זוכר אותך אחר כך, כשאתה מתבגר?
מרוב שאתה עייף ונמאס לך לרדוף אחריהם, הם שוכחים אותך
הם אפילו לא מבקרים, "כי זו דרך החיים"
לא נכון, זאת לא דרך ולא כלום
את זה הם שוכחים כי גם להם יש עבודה וילדים
והם תוהים למה צריך את כל זה
עכשיו תסיקו מסקנות, מי יותר משוגע - אנחנו או הם?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 24/11/04 21:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמילי זרוג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה