אני משתגעת.
לא, רגע... סליחה... אני משוגעת.

אתה מחרפן אותי.

מעולם לא האמנתי באהבה ממבט ראשון,
זאת לא היתה ואיננה אהבה.
זאת תשוקה,
זה חשק מטורף אליך.
הלוואי שיכלתי לעשות יותר,
אבל החלטתי לא להיכנס בגישה הישירה הפעם.

אל תראה אותי ככה,
יזמתי בעברי לא מעט.
וזה לא שאני לא רומזת,
הבעיה היא שאתה מפגר.
ואני לא מנסה, חס וחלילה, להעליב.
זה פשוט כבר חודש בו אני מנסה להתקרב אליך
ובהתחלה זה התקדם ממש טוב.
הרגשתי גם שיש לי פידבק.
אבל בזמן האחרון אני מרגישה שאני צועדת במקום.
מצד אחד, אני רוצה לעשות יותר
אבל מצד שני, אני צריכה לקבל "אישור"
כדי לא להרגיש שאני כופה את עצמי עליך.

כי זה מה שיקרה בסוף, אני יודעת...

בטיפשותי, נתתי ללבי להיסחף אחריך.
אני צופה מראש את הכאב מגיע,
אני רק מקווה שיקח לו יותר זמן ממה שנדמה לי.
ה"לא" הזה הולך להגיע מתישהו.

אני יכולה לעשות צעד ולגאול את עצמי מיסורי,
לעשות צעד ולגלות את הנתון האחרון שחסר לי -
מה אתה בכלל חושב על כל זה?

כמה נורא שיהיה ה"לא",
עדיף שיהיה מוקדם לפני שאני ממש אשבה.

אבל זה כבר מאוחר מדי.

אז תן לי להמשיך ולדמיין,
שאני מחייכת אליך
ואתה מחייך אלי בחזרה,
זוהי בעצם אהבה נסתרת.

תן לי להאמין שידיך האוחזות והמחבקות אותי בחוזקה,
הן רק מעט מהתשוקה שאתה עוצר בך אלי.

תעשה שה"לא" לעולם יאחר,
תשמור על לבי, שבגלל טיפשותי לא ישבר.