פשוט לכתוב! קפוץ לאחד הגנים הציבוריים, שב באיזה בית קפה,
עזוב את העבודה - העיקר לכתוב. להקיא את הכל, להזרים מהפנים
לחוץ ולהפנים בחזרה. ושוב להחצין, ועוד פעם להשתחצן, להתפרק,
להפליץ אם חייבים. כי אין ברירה אחרת, אתה חייב את זה לכולנו -
לעצמך - לעולם.
זה נכון, לפעמים הרוחות נושבות חזק ומטלטלות את המילים
לכיוונים לא ראויים. במקרה שכזה פצח בשיר, שירה מסתלסלת לעולם
מתנחמת במילה מתפרפרת. בטח ברגליך ופתח במרדף נטול פחד אחר
מילים סוררות. אל תפחד מהפחד, אל תסתתר מהגשם. זכור - גשם זה
לא עצבות, זה טיפות קטנות של מים שברגעי עייפות ושברון ירעננו
אותך ויעמדו לטובתך ולצדך.

אם הגשם מתחזק והרוח מתבלבלת וכוחך אוזל, זו שעתך לבחור: המערה
החשוכה מימינך, או היער הסבוך משמאלך. שניהם יהוו מסתור הולם
עבורך. לפניך ממשיך שביל החשוף לאיתני הטבע המאיימים עליך,
ולהביט לאחור אסור בתכלית האיסור.
אך מה המלכוד? אתה שואל, איוב שכמותך. בכל אחד ממקומות המסתור
טמונה משימה: אם המערה
תהיה בחירתך, יהיה עליך לרקוד בתוכה את מחול העטלפים המטורף.
אם ביער תבחר, יהיה עליך לפרוט  שם על נבל גלמוד. אני יודע,
אינך יודע לרקוד והפחד מעטלפים רובץ בך. מימיך לא ראית נבל וגם
על הגיטרה אינך פורט בשעות הפנאי החביבות. זה לא משנה דבר!
יהיה עליך ללמוד כל תנועה ולשקוד על הגבוה שבמיתרים. למשול בכל
שריר וחרש להאזין לכל צליל. אתה תיפול, אתה תדמע, ובסופו של
תהליך - אתה תיצור!

אך אין מנוחה לרשעים. מרוב חדוות יצירה אתה שוכח שהמילים
נמצאות במנוסה ממך, והסערה בחוץ כבר שככה מזמן. צא לדרך! המשך
במרדף! רוץ לתל-אביב, לשם נמשכות הרבה מילים.
נקרית לסמטה ללא מוצא? אל תירא, גם הטובים ביותר טועים במלחמה.
על אחת כמה וכמה כשאתה נמנה על המבקשים לכבוש. אל תחזור על
עקבותיך! שאג בקול גדול אימרה/ימרה מעוררת מוטיבציה; אללה הוא
כביר! טוב למות בעד ארציותנו! אם אין לי מילה, מי לי! כל משפט
שיצא מפיך בשאגה ובאופן אסוציאטיבי ישרת את מטרתך. או אז המשך
בריצה עיוורת אל עבר הקיר שבקצה הסמטה עד שתיעצר
על ידו בחבטה אדירה. אך לפני שתצא בשאגה ובריצה, דע לך: קיר לא
מאיים הוא ייעדך, אך חומת לבנים אימתנית היא ייעודך! עובדה זו
רק תחריף את הכאב. יחד עם זאת, הסימבוליקה שבחומה תמשיך ותשרת
את מטרתך.
אז תן חיוך - הכל לטובה, אין ייאוש בעולם כלל. תפוס מכחול,
טבול אותו בצבע עז, והוצא את כל זעמך וגאונך על החומה - הראה
לה ממה אתה עשוי! גרפיטי זדוני ואכזר ילמד את החומה הסתומה ואת
העולם המחולק לקח חשוב מאין כמוהו. ואתה, אתה תעשה לך תעסוקה.

וברבות הימים, תיווכח לגלות כי זו אכן חובתך המוסרית וזכותך
הבסיסית.
ותדע כי בלעדי חובה וזכות זו - הנך מיותם, מחשבותיך נבובות עד
סתמיות וערכך הוא אפס לא עגול.
אולי מחמת המיעוט או החוסר באלטרנטיבות, אתה משער.
מניעיי ודאי בלתי הגונים, הם עמוסים באינטרסים ובתככים
פנימיים, אתה מתייסר.
אפשר שכן, ייתכן שלאו. מניעיך אינם פונקציה - יהיו נגטיביים
ככל שיהיו. כל השערה שתעלה ברוחך אינה משנה את העובדה שאתה הוא
המניע את העולם, והעולם הוא המניע אותך בחזרה כהכרת תודה.