ביום שעזבת את הבית נשרפה לי הנורה בחדר, כאילו להזכיר לי שאין
מי שיחליף אותה.
אז לקחתי סולם ומצאתי מלא נורות באחד מארגזי הכלים שלך,
והברגתי אחת-אחת, אבל אף אחת לא התאימה, אז ישבתי בחושך ובכיתי
כי רציתי שתבוא ותדליק לי את האור.
והמיטה שלך בסלון, אבא, איננה.
אמא מסרה אותה שעה אחרי שעזבת ויש במקומה שולחן עם תמונות
שלנו, בלעדייך.
מיטה ארורה... כמה קיללתי אותה... בגללה, אבא, הפסקתי להביא
חברים אלינו הביתה, שלא ייראו אותך ישן כמו כלב באמצע הסלון,
שלא תתבייש.
מי חשב שהמיטה הזאת תחסר לי, עכשיו אין מי שיחכה בלילה כשאני
חוזרת, יחייך אליי חיוך עייף ויעשה לי נו-נו עם האצבע.
עכשיו לאף אחד לא אכפת.
והרעש של הצרור מפתחות שלך שאתה חוזר הביתה, הנשיקה שלך של
הבוקר, הטלויזיה הרועשת בסלון, ריח האפטרשייב החזק שליווה אותך
לכל מקום בבית...
כמה אתה חסר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.