[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ג'וני האבוד
/
מעשה בכלבה דמיונית

אני זוכר שרק קיבלתי אותי מידידה , האסקית סיבירית , הכלבה הכי
מדהימה שאי פעם יצא לי לראות.
היא היתה יפיפה , לבנה , עם גוונים אפורים ,ועיינים כחולות
נוקבות שכאלה , היצור הכי מושלם שיצא לי להניח עליו את עיני.
בהתחלה , היה נורא כיף לגדל אותה , אני וידידתי שהעניקה לי
אותה היינו מטיילים איתה יחד , היא היתה עוזרת לי לשטוף אותה
,ובכלל חלקנו את הטיפול בה שאגב הסב לי רק תענוג.
אלה היו ימים יפים , והכלבה , שלימים נקראה בפינו שגרית, גדלה
והתפתחה ליצור גדול ומרשים אף יותר.
כה אהבנו אותה , שטפנו אותה מידי יום , טיפחנו אותה וטיילנו
איתה איפה שרק יצא.

כל החברים כבר הכירו אותה וצפו בה בפה פעור ותדהמה.
אבל לא הכל היה מושלם וכבר אז התחילה שגרית להציק לי , בהתחלה
בקטנה , בלילות , במיוחד בתקופות בהם ידידתי לא עזרה לי לטפל
בה , והטיפול של אדם שכמותי כנראה היה לקוי או לא מספק לכלבה
כמוה , שהתחילה בינתיים להציק לי גם בשעות היום.
וכך נוצרה לה מין שגרה מעצבנת בה אנו מוציאים יחד את שגרית
לפארק , מעבירים איתה ימים יפים וארוכים במשחקים.....אם זה
אני, שמטיל למרחק חתיכת עץ שנמצאה על הרצפה ושגרית רצה להביאה
, ואם ידידתי שמשחקת איתה בצלחת מעופפת זורקת ואני ושגרית
מתחרים על התפיסה , כך אנחנו מעייפים את שגרית שבינתיים גדלה
להיות יצור מרשים , ואם אורשה להוסיף גם מאיים למדי.
אחרי טיול שכזה היתה שגרית נרגעת ליום , גג יומיים והייתי
מרוויח לי מעט זמן של מנוחה  , אך בתום הזמן הזה , היתה חוזרת
שגרית לשלה , ביום היתה בעיקר ישנה , ורק לפעמים קצת מפריעה לי
, אך בלילה היתה מטרידה ומציקה ולא נותנת לי דקה של שינה , מה
שהיה מביא למחשבות רבות על להפטר ממנה , אבל פשוט לא יכולתי
לעשות את זה , גם לא מבחירה.

ימים באו וימים הלכו , עבר קיץ בו לקחנו את שגרית לים פעמים
רבות , וכך היא היתה נרגעת ומניחה לי ליותר ויותר זמן , אך אט
אט הזדחל לו הסתיו לשמיים , והעלים החלו נושרים ושוב הכל לא
נראה כמו בעבר.
באותם ימים עניני קריירה דחקו בי , ולא היה לי זמן רב לא
לשגרית ולא לטיולים עם אותה ידידה וכך ככל שהשקענו פחות מחשבה
בשגרית ההתנהגות שלה רק הלכה והתכערה ובאותם ימים פיללתי
לתירוץ שיפטור אותי מהטרדה.
היא לא היתה נותנת לי דקת שינה בלילה , וגם ביום הציקה לי רבות
, השתדלתי להמשיך בעיסוקי אבל הגעתי למצב של חוסר אונים.
מצאתי את עצמי , חסר אונים מול היפיפה הזו , כ30 קילו משקלה ,
גדולה ומדהימה ביופיה , אבל לא מניחה לי אף לא לדקה של שקט ,
ולפעמים , כשהייתי נענה לה ומנסה לשחק איתה , הייתה ממשיכה
להציק לי ולא משתפת פעולה.

לבד לא יכולתי להתמודד איתה , אבל איזו ברירה כבר היתה לי?
ידידתי עברה בינתיים לדירה אחרת מעט רחוקה  , והיא ושותפה
לדירה אימצו להם איזו איגואנה כחיה חדשה.
ואני שנשארתי לבד עם שגרית לא יכולתי למצוא לי אף לא מעט מנוחה
, לא יכולתי לישון ואף הנוכחות שלי בבית היתה מלאה בטרדה.
ובינתיים הקרירה שלי צנחה פלאים , ספק אם בגלל חוסר הריכוז ספק
בגלל מזל או סתם אי צדק בחיים. ואני מיואש מידי ומוטרד במקומי
, החלטתי לצאת לטיול בדרום אמריקה , לנקות ראש ולתפוס רוחניות
שכזו שחשבתי שתפתור את בעיותי , מיותר לציין שאפילו עם שגרית
הייתי בודד , בודד מידי.

כמובן שחודשים רבים עברו מאז קיבלתי את שגרית ורק בהתקרב שנה
לשהותה אצלי יצאה הנסיעה המתוכננת לפועל , מצאתי חבר אוהב
כלבים והשארתי אצלו את שגרית , ולא חשבתי אף לרגע כי נפרדנו
לתמיד. בסופו של דבר השתכנעתי מסיפורים של חברים , יצאתי בסוף
להודו ולא לדרום אמריקה לטיול תרמילים.
נסעתי לבד , אמיץ ומצפה להרפתקאה , ובאמת איבדתי שם את הראש ,
ולא פעם אחת.

טיול של חודשיים התארך לחצי שנה , נסחפתי שם עם האנשים , עם
חוסר האחריות , עם התלישות , עם אי הדאגה.
אומנם מידי פעם דמיינתי בראשי את רגליה הלבנות של שגרית , את
הנביחה שלה ואיך שהיתה מלקקת לנו את הפנים , אבל הזכרונות החלו
לקהות , נראה שנמוגו בין המסיבות , המוזיקה והסמים.
רבות יצא , שנשארתי שם בהודו לכמה ימים במקום אחד , וקרה שיצא
לי לטפל בכלבים , ככה , רק לקצת....אבל תמיד היה לי בראש
זיכרון של שגרית שלי , שעם הזמן נמחקה ממוחי תמונת ההצקות ,
וההטרדות , וזכרתי רק את המשחקים , את הצלחת המעופפת , ואת
המקל.
כמו כל תקופה גם לתקופת שלי בהודו הגיע הסוף,קיצו של הארנק שלי
התקרב , והתגעגעתי גם להורים.

לימים חזרתי לארץ ואחד הדברים שעשיתי באותו שבוע היה לפגוש
באותה ידידה שבזמנו העניקה לי את שגרית , את שגרית עוד לא
ראיתי , וממה שהבנתי , החבר שאצלו הושארה יצא בדיוק למילואים.
ישבנו ודיברנו לנו על התקופה שבה נעדרנו אחד מחייו של השני ,
בינתיים מתה האיגואנה שגידלה מאיזו מחלה מוזרה , היא אמרה לי
שזה איזה וירוס מהודו שהורג איגואנות , אבל מעולם לא הבנתי מה
יכלה לחפש האיגואנה בהודו , כך או כך , ידידתי משכבר הימים
בדיוק חיפשה לה חית מחמד חדשה.
באותם ימים , ימי פרוץ האינתיפאדה הראשונה ימי מילואים נטחנו
על ימין ועל שמאל , ולקח מעט זמן עד שהחבר חזר , מסתבר שהוא
השאיר את שגרית באיזו חווה רחוק בצפון , אני וידידתי שהחליטה
להצטרף לשם הזיכרון מצאנו אותה שם , מעט עצובה...
שגרית כבר לא היתה כמו אז , כבר לא נמרצת , אלה מלוכלכת ועזובה
, כה קשה היתה לה התקופה הזו לא שאפילו להציק לי בלילה שאחרי
היא לא יכלה.

אני והידידה עוד ניסינו לטייל איתה אז שוב כבעבר , ולשחק איתה
בפארק , נהננו אפילו פעם אחת כמו בעבר , מסתבר שרגשית היתה
צריכה רק מקלחת כדי לחזור למצבה.

אבל כמו לכל סיפור , גם לזה יש סוף , שבוע אחרי אותו ערב בטיול
ערב קצר , מצאתה השגרית שלי את מותה תחת גלגלי אוטו מעט
מוגבהה.
פה אני כנראה אראה מעט צבוע , אבל מהאוטו יצאה לבסוף בחורה
מדהימה , גבוהה יפה וחכמה.
והכי חשוב , מצחיקה .

 בהתחלה היתה שם כדי לנחם אותי על מות שגרית , ואחרכך התפתח
בינינו משהו מיוחד , אפילו קנינו כלבה וקראנו לה שגרית השניה.
מאז גידלתי חיות מחמד רבות , וכבר מזמן שכחתי אף משגרית השניה
, אבל אפילו היום לפעמים אני מוצא עצמי מתקשה להרדם ונזכר
בשגרית , הכלבה שלעולם תאשר במוחי , מושלמת , אצילית ומדהימה ,
ולמרות כל האי נחת שהסבה לי , נשארה בזיכרוני כסממן לאושר של
אותה תקופה רחוקה.

ימים רבים אחרי מות שגרית נפגשתי עם ידידתי שנתנה לי אותה אז ,
בהתחלה , וגם היא מעולם לא שכחה את שגרית , כלבתנו הראשונה







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מעתה אל תאמר
"זיוני שכל",
אמור "שיגולי
בינה."



אחת מפיצה את
האידיאולוגיה


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/11/04 23:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'וני האבוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה