אני חושב שאריק התעורר ראשון. אולי התעוררתי לפניו, אבל מכיוון
שהלכתי לישון בארבע וחצי - רציתי לישון עוד, למרות שלא כל יום
יש לי כאלו אורחים בשחרות. אריק אוהב לבשל.
נעמה קמה גם כן וביחד הם ארגנו ארוחת בוקר למופת. דייסת
קוואקר עם ירקות ושקדים שנעמה שברה בפה שלה. אריק בישל שקשוקה
בהמון אהבה והוסיף את הביצים של התרנגולת מהחצר (בני יום
בלבד). בינתיים, איתמר כבר התעורר. שמתי ברקע דיסק של יאיר
דלאל. איתי התעורר על רגל ימין ושלח שנינות ודברי חוכמה לכל
עבר (בדרכו שלו). יחד ישבנו, אני, איתי, אריק, נעמה ואיתמר
סביב שולחן אחד ופצחנו את בוקר יום שבת בארוחת בוקר משביעה.
כמובן, שקינחנו בתה. אריק הצהיר ברייש גליי שהוא רוצה לעשן
סיגריה. אני חושב שזו הייתה השישית שלו ביממה שעברה. נעמה
הרגישה שהיא גם רוצה, אז יצאנו כבר כולם החוצה. יואב הצטרף גם
כן. נעמה התערסלה בערסל, אריק הוציא לי קוצים מכף הרגל וניחוח
הנרגילה ריחף באוויר. אחרי עוגיות בירה וקפה שחור, נעמה ואריק
עברו לאורחן גמלים, להשלים את מה שהתחיל אתמול בהופעה של יאיר
דלאל, והמשיך היום בסדנת חלילם (נאיי) של אמיר, וסדנאות מסג'
אנרגטי ושיאצו ושאר אומנויות טיפול נוסח המזרח הרחוק, שהוא כבר
לא רחוק כ"כ. הידעתם שה"מזרח הרחוק" נקרא כך כי הוא נמצא
מזרחית ל- " מערב " , והוא רחוק. ואילו המזרח התיכון נמצא בין
לבין, באמצע. (תיכון = אמצע).
כשאני ואיתמר הגענו לאורחן, מצאתי את נעמה מונחת תחת ידיה
הנאמנות של תמנע, ידידה שלי  -  מסג' אנרגטי.
אני התמקמתי באורחן. ג'גלנתי להנאתי ולהנאתם של כל הסובבים.
עדי ניגשה אלי והודיעה לי קבל עם ועדה שהיא מצאה לי שידך.
פנינה שמה. בחורה מתוקה, קורנת טוב ( או כך נאמר לי) שעדי
מכירה מהתקופה הראשונה שלה בשחרות. פנינה עבדה אז באורחן.    
אז כמו קופידון ביום האהבה היא הפגישה בנינו באופן שלא ישתמע
לשני פנים. אז כמובן שפנינה כיתתה רגליה והלכה לטלפן. אז כמובן
שאני כיתתי רגליי והמשכתי לג'גלן.
יחד ישבנו בזולה, אני, איתמר נעמה, אריק, פנינה, יאיר דלאל
וטלי המפיקה שלו. אנשים הצטרפו והלכו כל הזמן, ופטפטנו על
דברים חשובים ולא חשובים, עד שהגיע הזמן ויאיר הודיע שהוא מבקש
סליחה אך הוא רוצה לשוב עוד היום לסיני. הוא חזר משם אתמול
בשביל להגיע להופעה של עצמו. היום בערב יש חפלה ליד נואיבה.
רועי ועדי נוסעים איתו. שאלתי אם אפשר להצטרף, ולמרבה הפלא -
נעניתי בחיוב. אז הצטרפתי. לקחתי מצלמה (יאיר ביקש שאצלם את
הירח המלא לתקליט שלו), חצובה, דיג'ירידו, ג'גלינג ועוד כל
מיני דברים לא חשובים כמו כסף ודרכון.
יחד נסענו לסיני, פעם ראשונה בשבילי. טל (המפיקה) ויאיר מקדימה
בואן. עדי, רועי, ויקה היפנית ואני מאחורה. בצומת עובדה אספנו
את אסי הטרמפיסט שנסע לאילת לחבר. אז הנה אנחנו השבעה נוסעים
בוואן בנוף המדבר המדהים דרומה. איפה עוד תמצאו בוואן אחד שבעה
אנשים שונים ממוצא שונה, אם לא בישראל. יאיר - עיראקי. טל -
רוסיה. אני - גרמני. עדי - תימן ועיראק. רועי - קוצ'יני
ותוניזאי. אסי הטרמפיסט - מרוקאי, ו-ויקה היפנית - אה....
יפנית.
אני חושב שהרגע בו מתגלה מפרץ אילת הכחול והרי שלמה השחורים
ברקע - הוא אחד הרגעים הכי יפים שישנם.
ברקע התנגנה לה קסטה של יאיר דלאל. באמת שלא ידעתי שאומנים
נוהגים לשמוע קסטות של עצמם בנהיגה.
ויקה ואסי ירדו באילת ואנו המשכנו למעבר גבול. אנו עומדים
לעבור לסיני, למצריים. זה מסוכן, זה אסור, אימא ואבא בטח לא
יהיו מרוצים. איזה מסוכן ואיזה נעליים? הקצין המצרי נתן לנו
כזה ,תפאדל, ומרחבא, וכולם היו מאוד נחמדים. הנהגים שמחכים
בקצה המעבר כבר מכירים את יאיר. הם משוחחים בערבית. בדואים
אמיתיים. יושבים כמו בדואים, רגועים כמו בדואים וילדותיים
וצוחקים כמו בדואים. אני בסיני!!!!
זכיתי לשבת בכסא הקדמי. עוד מטרד בירוקרטי אחד של תשלום מסים
ואנחנו ממשיכים בנסיעה. הרים מדהימים מימין ומים כחולים עמוקים
משמאל. השיר של זוהר ארגוב " הו מפרץ שלמה , מפרץ נושק חופים,
כאן ישירו לך שירים גם השחפים..." מתנגן לי בראש ואני שר אותו
בקול רם. הנהג מציע לי סיגריה ואני נענה בחיוב. באיזה מקום אני
מתחבר למנטליות הערבית בדואית הזו וזה מוזר לי כי סה"כ אני
ממוצא גרמני וגם נראה גרמני, אבל עם מנטליות ישראלית.
הנהג מוביל אותנו ל"חוף האקווריום", שם מחכה לנו אוודי. בחור
גבוהה וצנום עם צלקות, כנראה של אבעבועות, על הפנים ושיניים
לבנות בולטות. יש לו יופי פנימי גדול. הוא ויאיר מתחבקים לשלום
והשמחה באוויר ובחיוכים של האנשים. אני ורועי קופצים למים. אני
משיל את בגדי ונכנס בשמחה למים הכחולים עם הכפכפים, כי יש
קיפודי ים. המים נעימים מאוד, חמים ברדודים, ללא גלים וצלולים
להפליא. כשאני מגיע בהליכה לנקודה בה מפסיקה השונית - אני קופץ
למים השקופים. את הכפכפים אני מניח על סירת דייג שעגנה שם. אני
ורועי בודקים את כושר הציפה. איך זה שהוא צף ולי תמיד שוקעות
הרגליים. אולי זה כי הוא הודי..... (:
איזה  בדואי צועק לנו מסוף השונית - אם אפשר שנביא לו את
הסירה. חיש קל קיפצנו שנינו לסירה ומשכנו בחבל כדי להגיע עד
לעוגן. מתחתינו התגלו להן שוניות מרהיבות עיין, צבעוניות
וססגוניות, ואני ורועי המומים.
הבדואי הולך להביא דגים טריים מהים, אבל לא בשבילנו כי אנחנו
מתארגנים ונוסעים לחפלה שליד נואיבה.
שוב אנחנו באוטו. יאיר וטל מקדימה, עדי רועי אני ואוודי יושבים
בטנדר מאחורה בארגז ונהנים מנוף הלילה במדבר והרוח החמה
והנעימה. אני בלי חולצה.
לפתע, מפר אור צהוב את שחור המדבר. האור מתגלה כירח מלא שזורח
מעל הרי אדום שבערב הסעודית. ואוו! מראה מיוחד במינו. אני דופק
על חלון הטנדר ,וצועק ליאיר שהירח זורח. הטנדר עוצר ואני יורד
ומצלם עם החצובה את הירח של יום האהבה.
ילה, אודרוב, עולים לאוטו וחולפים על פני טרבין ונואיבה
שנראות די אורבניות. לשמחתי הטנדר חולף על כל אלה וממשיך על
החול לאורך קו המים, עד לדיונה שחושות סביב לה. שוב פעם
חיבוקים ונשיקות וכולם מאוד שמחים לבואו של יאיר דלאל, מביא
השלום, לו הם נתנו את הכינוי - שייח. התמקמנו לנו בזולה
המאולתרת שעל הדיונה ותה חם ומתוק מן המדורה מוגש לכולם כיד
האירוח הטוב של הבדואים. אני שולף את הדיג' ופוצח בסדרת
ויברציות מהפנטות. איד, עורך דין במקצועו, מגיע עם ארוחת הערב
לה ציפיתי כל כך. תבשיל אורז עם בשר וכל טוב (מגלובה) ממלא את
בטני. ויאמר כי טוב.
בתום הארוחה, אני מציע לרועי להצטרף אלי להליכה קצרה לים כדי
שאוכל לצלם את הירח. הוא מצטרף אלי, ושנינו פוסעים בדיונות ללא
חולצה ויחפים אל עבר החוף. בדרך אנו נתקלים בגדר תיל ומחליפים
מבטים. אומנם אנו מכירים רק שבועיים, אך כבר למדנו להכיר את
מחשבותיו זה של זה. עקפנו את הגדר וצילמנו יחד את הירח והשובל
המדהים שלו על פני ים סוף השקט והשחור.
כשחזרנו למדורה, יאיר כבר ניגן על העוד שלו. את רוב המנגינות
לא הכרתי, אבל מאוד נהנתי. אוירה מהפנטת באוויר. יאיר מנגן,
הבדואים שרים ומתופפים, אור ירח מלא ממלא את האוויר, וכולם
זוהרים בגלביות הלבנות שלהם. החול רך וייחודי לחול של דיונה,
התה מתוק, הבטן מלאה וג'וינט מחליף שפתיים. כך ארבע או חמש
שעות ללא הפסקה. אני כבר נרדמתי על החול, עדיין ללא חולצה,
בשלב מסוים.  אני מתעורר לקולו של יאיר, שמודיע שחוזרים
לאקווריום- מה? אני דג?
שוב פעם חיבוקים ונשיקות וברכות בערבית (אלא איג'אוזק =
הלוואי שתתחתן) ושוב אנחנו באוטו. הפעם לכיוון שינה. אני מסכם
לעצמי את היום בראש ומחייך!
בוקר. חם. אני מתעורר ומייד נכנס למים. נזכר בתקופה בה גרתי
בקו-טאו שבתאילנד. כך הייתי פוצח כל בוקר - בשטיפה בים.
אני מגלה את נפלאות ים סוף (חוץ מהאלמוגים והדגים כמובן): אני
שוכב ברדודים כשעיניי אפי ופי מחוץ למים וידיי לצידי הגוף
וגופי רפוי. אני מתמקד בשקט שמאפשר לי הים. מדי פעם אני מזמזם
לעצמי קולות משונים ומקשיב לתהודה החדשה הלא מוכרת הזו. כמעט
נרדמתי, אלא שהדגים הקטנים החליפו את הזבובים והם מנסים לאכול
אותי. אני תוהה, איך זה שאף פעם לא התנסיתי בחוויה הזו, ומבין
שבכינרת ובים התיכון זה לא אפשרי. בכינרת המים לא מלוחים ולכן
הראש ישקע, ובים תיכון יש גלים.
כשאני יוצא מן המים אני מגלה שאסף זמיר, ענבל ובתם עדנה הגיעו
לביקור. הלא רק ראיתי אותם בלילה הקודם בשחרות. הם לא ידעו
שאני פה. שוב פעם חיבוקים ונשיקות. אנו אוכלים ארוחת בוקר כולם
ביחד, מפטפטים קצת ושמים פעמינו חזרה אל מעבר הגבול. בדרך אני
חושב לעצמי: כמה טוב שאני חוזר לשחרות ולא למרכז, לבבילון. אני
מחייך. ביקור ראשון בסיני מסתיים לו. משאיר טעם לעוד.
         
           עוד יבוא שלום עלינו - אמן.