אני אוהב אותו, אני יודע שאני אוהב אותו.
זה בוער בתוכי.
מהרגע שבו אני מתעורר בבוקר ועד לרגע שבו אני הולך לישון, הוא
כל מה שאני מסוגל לחשוב עליו.
אני זוכר את חום הגוף שלו כשחיבק אותי, את רוך דיבורו, קולו
הקוסם באזניים כמו מנגינה חרישית.
ידעתי שגם הוא אוהב אותי, למרות שהוא לא אמר לי את זה בחיי,
בכל זאת כל-כך הרבה פעמים ידעתי את זה.
ורציתי לומר לו כמה אני אוהב אותו בחזרה, אך לא יכולתי. לא היה
לי אומץ.
מי אני בכלל שאגיד דבר כזה?
והרי הוא המושלם באדם.
אני כל-כך מתגעגע אליו.
הוא רחוק ממני עכשיו, רחוק כל-כך. גר ברחוב בסמוך, אבל ליבו
רחוק ומנוכר כאלפי קילומטרים, כמו יבשות רבות מפרידות ביני
לבינו.
ובלילות עדיין נשמע אצלי בראש קולו, מהדהד כמו פעמונים, לא
עוזב אותי במנוחה.
כמו שהוא אמר, את הנעשה אין להשיב, אני כבר מאוהב.