להעמיד פנים, זה הכישרון שלי.
לחייך, לחבק, לנשק, להגיד שלום, להפגין נוכחות, לעשות עיניים.

כן, זה הכישרון שלי.
אל תשאלו אותי מדוע.
זה לא שאני לא רוצה לספר לכם, בכלל לא. אם תשאלו, בוודאי אגיד
לכם מילה או שתיים. אסביר בקצרה. אתרגם את זה למילים שלכם,
שתבינו פחות או יותר, או לפחות תחשבו שהבנתם. תגידו "כן" "אהה"
"אני מבינה", ולאחר מכן תלבשו פרצוף תוהה, ותנסו להבין למה
לעזאזל היא התכוונה. כשתראו שזה קשה מדי, תעזבו את זה, ולאחר
יום או שעה תשכחו שזה בכלל קרה.
להעמיד פנים, כן, זה הכישרון שלי. ללכת זקוף, להתקלח, להסתרק,
לצחצח שיניים פעמיים  ביום.
וזה לא שאני לא רוצה לספר לכם,  בכלל לא. זה אתם שלא באמת
רוצים לשמוע.
ואולי עדיף כך.