אני יושבת בחדרה של טל נכדתי, שחגגה לא מזמן את בת המצווה שלה.
לפי בקשת הילדה, המתנה שנתנו לה ההורים לכבוד האירוע החשוב
היתה חידוש החדר וקניית ציוד ורהיטים חדשים לפי טעמה. אני
סוקרת את הממלכה הקטנה של טל וכולי התפעלות מן הבחירה. הצבעים,
האביזרים, הקישוטים, צבע הקירות, כולם לפי בחירתה. הצבע השולט
בכל הוא הצבע התכול, ואפילו התקרה משובצת בכוכבי הרקיע,
מסודרים בצורה מקורית ואמיתית, בידי ניצן בני בכורי, אביה של
נכדתי. סבא ואנוכי תרמנו את תרומתנו הצנועה לחדר, ולפי בקשת
הילדה קנינו כסא מיוחד בצבע תכלת המתאים גם לשולחן הכתיבה
החדש.

הערב הוא ערב שבת, טל מתכוננת ללכת למסיבה אחר הארוחה, ואני
צופה בסקרנות בהכנות שהיא עושה. הילדה מתלבטת בקשר ללבוש שתלבש
וההחלטה קשה. כיצד אפשר להחליט, כאשר חליפות המכנסיים, האפודות
והחולצות כולן יפות, והן מסודרות ומקופלות שכבות שכבות בארון
הבגדים החדש שדלתותיו תכולות ומגיעות כמעט עד "תקרת הכוכבים".

לאחר שהילדה בוחרת במכנסיים שחורים אופנתיים, חולצה שחורה
מתאימה ועליה אפודה תכולה ללא שרוולים, היא מתיישבת ליד שולחן
האיפור החדש שמשטחו ומגירותיו מלאים באביזרי יופי שונים. אני
מבחינה במברשות שיער, בבשמים, איפור עיניים, מכחולים, ועוד
כהנה וכהנה פריטים שעדיין אינם ידועים לי.

מכיוון שהתברכתי בבנים בלבד ובשלושה נכדים נוספים ממין זכר,
אין אנוכי בקיאה כל כך בתלבושתן ובאיפורן של בנות, ובנות עשרה
במיוחד. נכדתי היחידה בת המצווה הופכת להיות יועצת יופי קטנה,
ומסבירה לי את צפונות האיפור ומה טיבו של כל בקבוקון, מיכל
ועפרון הנמצאים על שולחנה. "כדאי לך להשתמש בבושם שלי," אומרת
הילדה, "יש לו ריח עדין."

טל מסרקת היטב את שערה הקצר. לאחרונה החליטה הילדה להסתפר.
שערה הארוך שהגיע עד למחצית גבה נעלם בשני שלבים. בפעם הראשונה
הסתפרה עד לכתפיים, ועתה היא גאה בתספורת ה-"קרה" שלה, הגזורה
בקו ישר מעט מעל לכתפיים. לקראת אירועים חגיגיים מסרקת הילדה
את השיער הקצר בעזרת "פן" - מייבש שיער, והדבר משווה לה ארשת
בוגרת יותר.

"מה את מחייכת סבתא?" שואלת הקטנה, "כשהייתי בגילך לפני יותר
מיובל שנים הבנות לא היו מתאפרות," אני עונה לה. באותה עת
עולים בזכרוני מחוזות ילדותי ונעורי הרחוקים, ואני מספרת לה:
"הבנות לא ידעו מהו איפור עיניים ותספרות 'קרה'. היתה לי שמלה
חגיגית אחת למסיבות בתנועת הנוער. השמלה נקראה בשם 'סרפאן'
ואותה לבשתי מעל חולצה רקומה. הפעם הראשונה שצבעתי את שפתי
במעט אודם היתה במסיבת החתונה שלי עם סבא. אפילו לספר לא הלכתי
ביום החגיגי ההוא. חפפתי את שערות ראשי וייבשתי אותן בשמש."

"זה היה מזמן..." אומרת הקטנה, "היום הכל אחרת, הכל השתנה. אני
דווקא מתאפרת בעדינות לעומת הבנות האחרות, בקושי מרגישים." "את
צודקת, חמודה שלי," אני עונה לה וחובקת את נכדתי האהובה עם
תסרוקת ה-'קרה' והאיפור העדין המבליט את העיניים השקדיות שלה
ואת החיוך המקסים.