היא מתה, זה מה שאבא אמר.
הזכרון הכי טוב שיש לי ממנה, זה שהיא היתה נותנת לי טורטית.
זה היה פעם, שעוד היתה יותר גבוהה ממני, והגיעה לארון
הממתקים.
אני זוכר שהייתי מסתכל עליה מלמטה, והיא היתה נראית ענקית,
מושיטה יד לארון הגבוה, ומוציאה משם טורטית.
מה שנשאר מהזכרון הוא גופה קטנה.

וככה עמדנו בבית הקברות, ואני בכלל לא חושב על הדודה הזקנה
הזו, או על האנשים הבוכים, או אפילו על הסבתא שלי, שכאילו
וניזונה מהכאב של האנשים האלו, ורק ככה מרגישה חשובה.
לא.
אני חשבתי על טורטית.
השמש המשיכה לחמם את האדמה הקרה, והאנשים ששם, רק עמדו, ספק
בכו ספק כבו, ואני,
חשבתי על טורטית.