כשאין יצור אשר יבחין בעקבות
והפרטים הקטנים מאבדים את הפוקוס
עייפות עוטפת מלטפת יקום
הכל מאט משקיט מתבודד
אין סוף, אך גם אין התחלה
ניחוח הטבע מתבשם בנקבי מערות
ורחשים של ערגת החי והרוח
ממלאים הווית הקיום
הלחות מתבוססת באויר הנמס
הקצת הופך הרבה וההרבה פנטזיה
הזמן מאבד משמעות ברם הופך אימננטי
הנצח נוטע עתו בדקה
רשרושי נכאים נאלמים דום
אל מול עוצמה מהוה
התנובה מאבדת גוון
וקורטוב של אפור ממלאה
האפלה חודרת כבדה אימתית
ורסיסי זיכרון מאבדים עשתונות
כדורי תאווה מתמוססים מתבקעים
עד נשאר תום הרוגע שלוות המוסר

אלה רק פרזולים של אלמוות בצל עלטה
כי בחושך בלילה סופג תשוקתי המינית לשירה