להלך בשבילי זיכרונות,
בלילה בהיר כשכל הכוכבים אשר מעל
שאבו אחד לאחת רגעי חושך.

להלך עם תקווה קטנה בלב
עת תשוב לכנה נקודת האיזון.
אותה נקודה אשר גרמה פעם לאושר,
ומתי שהוא מבלי משים לב,
כאילו נשכחה, כאילו לא תרמה במאום
למניעת הבריחה ולהשארת חלל עצום.

זה הרגע בו מתחיל המסע אל האור.
אל אותה זריחה, שפעם בקרניה סימנה
את הכיוון הנכון אל מלכות האושר.
מלכות אשר אספה לחיקה כל אותם
נשמות תועות שחיפשו גאולה, כשנישאו
על גלי הרוח אל תקווה חדשה - לחיות.