זה כבר כמה זמן שהם לא נותנים יותר לחשוב
פולסים חשמליים, בקושי יש זמן לכתוב
גם המים שמגיעים נהיו יותר חומים
הדלי מזמן מלא ולא מפנים
יצא לי כמו שיר אבל לא התכוונתי
שמש, חושך, כוכבים
בפנים - כלום
נורת חשמל 24
רואה רק מכתבים
שר לעצמי לפעמים, או כותב
זה נותן לי לצאת מפה, את יודעת
להיזכר בחוץ להיות בחוץ
פעם בשבוע שעה בחצר, אם רוצים
מותר לרוץ מסביב אבל ככה מרגישים יותר את הגדר
כתבתי כבר כמה מכתבים אבל
לא שלחתי
אולי לא היה לי אומץ
אולי גם עכשיו לא יהיה לי ואני אקמט את הדף הזה
כמו כל הקודמים
דפים לא עולים פה כסף, רק אם יש בהם טבק
כל הזמן הזה שעובר אני חושב עליך, על אבא, על גלי
למה עשיתי לכם את זה
למה עשיתי את זה לעצמי
למה עשו לי, אין לי חשק לחשוב על זה עכשיו
חשבתי על זה היום, את יודעת,
שאם היתה לי משאלה אחת, רק משאלה אחת -
לא הייתי מבקש לצאת מפה, די בסדר פה.
הייתי מבקש רק שיפסיקו כבר עם הזמזומים האלה,
הפולסים האלה.
אי אפשר בדיוק לתאר כמו מה זה נשמע,
אבל הכי קרוב שאני יכול לנסות זה
רכבת שמגיעה מרחוק,
בלי צפירה - רק שקשוק הקרונות וחריקת הפסים,
ובנוסף, ברקע, שעון מעורר חשמלי כמו שהיה
לסבא יעקב זכרונו, רק חזק יותר.
יום ההולדת של גלי מתקרב,
אולי תקני לה מתנה ממני
את הספר החדש של עמוס עוז - "אותו הים"
היא תמיד אהבה לקרוא אותו, וזה אחד חזק במיוחד.
בקשר לכסף אל תדאגי, אני אסדר מישהו מבחוץ שיעביר לך הכל.
אני נורא אוהב אותך, את יודעת
בסוף לא ניקו לי שליש, כזה אני.
בטח עוד ארבע שנים אני יוצא מפה
אולי אז נוכל לנסוע לאיזה מקום יפה
לראות שקיעות על איזה ים, לתפוס קצת צבע
פה אין צבע ואין ים,
אבל יש שקיעות לפעמים כשיש הפסקת חשמל.
את חייבת כבר לעזוב את הטמבל הזה
הוא אף פעם לא יאהב אותך כמוני, את יודעת.
אני אתן לך את הכל, את כוכב הצפון אני אתן לך אם אני רק יוצא
מפה
רק תחזרי אלי
לא שמעתי ממך כבר שנה, רק שלא עשית משהו טפשי בנתיים
התחתנת איתו או משהו
אני לא אסלח לך על דבר כזה בחיים
לא קל איתי, אני יודע, אבל גם לי יש לב
גם אני יודע לאהוב, לתת, גם אני יודע לסבול, להיפגע
אני סגור פה כבר די הרבה, אבל גם לי יש רצונות, את יודעת
אני לא בטוח שאני באמת רוצה להגיד לך את כל זה
בטח בסוף אני מקמט הכל וזורק לדלי
הוא כבר מלא ממזמן
את לא היחידה שאני כותב לה, את יודעת