אמצא אותך לפנות בוקר
גבך החשוף מעורש בתוך אדמה לחה מטל
עינייך לוטפות ניצנים
שפתייך רועדות אל אור השחר
ספק מעונג, ספק מקור
ידייך בוחשות בפטריות חורש מנוקדות
שלווה.

זריחה
את צריכה לרוץ
הכביש מחכה למגע כפות רגלייך הזהירות
את מנצנצת עליו בחיפזונך
מונעת ממנו את העונג של כל כולך
אין לך זמן
עוד דרכים מחכות לכפות רגלייך
כובשת.

צהריים
ראותייך מלאות באויר ניחוחות
רכונה מעל התנור
בוראת לחמים ועוגות
סינרך קבוע על מותניים בטוחות
ואת עטופה במטעמים
שקולה.

השמש מתחילה לשקוע כשאת מתטעטפת בשמיכה ישנה
אצבעותייך רועדות קמוצות על סיגריה הולנדית
נותנת לעשן לעבור דרכך למחוזות אחרים
את- נשארת כאן.
מלנכולית

כבר לילה,
את נושרת אל תוך מיטתך
ואין מי שיקלף מעלייך את האפודה וגם לא את גרביי הצמר החמות
לבד
איפור נוזל לך מהעיניים בחלומות של זהוב וירוק
מתנקז לך בקמטים רכים על לחייך

מגרשת את הבדידות
חולמת.



לא רוצה להשמע פמיניסטית (ולמי שלא מכיר אותי אני לא)
אבל מה שלא תגידו על נשים (והרבה נכון) בסופו של דבר, הן
מדהימות.
מוקדש לכל מי שמזדהה.