לכריס...


וכשדרקון המזל שלך
ירקוד ריקוד סיני עתיק יומין
יחגוג את מסיבת הפול מון
בין גבעות הירח המלא שלי
אני אנסה את הקמא סוטרא
איתך בחלומות הפרועים שלי
אמתין בקליפתי כצב קמוט וקשיש
עד שתעורר אותי לחיים ותעניק לי אריכות ימים
אפרוץ מהחול כפיניקס
אקבל הארת-עולם

הו, בודהה מוזהב שלי, למד אותי
את השילוש הקדוש
את גרעין החיים
זעזע את עולמי ברעידות אדמה
הרשה לי להישטף בגל הצונמי הפרטי שלי
מעורפלת מפטריות הזיה
מחכה לידך הרכה
לשפתיך המתוקות כמשקה טרופי
מטביעה אותך ביין נחשים
ופורצת בלבה שתציף אותך
ממעמקי הר הגעש שלי...

אני יודעת שבסוף
ארונה# יצבע את השמים בדם
הזריחה שלך תהא השקיעה שלי
אתה תשרוף אותי באש מכלה
ותפזר את האפר שלי על הגנגה
שם אצוף חסרת כול בין נרות לרקבון

וכשתחשוב שאיני עוד בין החיים
אשוב כפרה תועה ברחוב
מקווה שעודני בהודו
ולא הארוחה שלך בצרפת...



#ארונה= aruna, אל השחר ההודי.

נכתב מספר ימים לאחר אסון הצונמי בתאילנד בעודי בבנגקוק.
אגב, הייתי מעדיפה להגדיר את השיר הזה כתשוקה נפשית ופיזית
כאחת. מה חבל שאין הגדרה כזו...