"בעוד שעה קלה האור יכביד",
מושכת את אפה באש תמיד
-דמדומיה.
שנה,
ו-שבעתיים הוא ישבור,
הזמן עלינו כבר לא יעבור
הלילה.
שעון,
בעוד שעה יכביד היום.

אלומות של שערות,
בעין הסערה לה,
ואותן בריחות,
נשף מסיכות,
והבוקר העולה בעשן,
הוא בוחן
איך שאין,
מאומה לכבות.

(אך מהומה יש)
למרות,
שהשמנה סיימה מזמן לשיר,
אותה שעה קלה אותו תזכיר
נחתם,
אך דימדומיה גם.
ובעוד שעה קלה האור ימשיך,
אותו ניחוח יסמם, ידריך
אליך.
שעון,
ניתק לתור את דמעותיך.

הנעלמות באלומות,
אך כלום לא ישתווה לה,
היא תציף אותך,
ותרעיף רוחה,
והבוקר יעלה בעשן,
שוב בוחן
איך שאין מאומה לכבות.
 -איך דמדומיה אדומים פחות?

נעצמות עיניה עוד,
היא כל הזמן חולמת,
שתציל אותה,
כבר מסיוטה,
ושהבוקר יעלה בעשן,
ובאש,
אם כבר יש,
מאומה לכבות.
    -דמדומיה.