|
אני שוקע באפיסת כוחות מתוכננת היטב.
שרוי בנים לא-נים, אני ספק שרוע
ספק סרוח על הספה.
נפשי מידלדלת מאליה ומוחי מתערפל והולך.
אני מתמזג עם הסלון, אדים קלושים של סירחון
עולים מפלג גופי העליון, אותו פלג גוף אומלל
אשר התנתק מההוויה הכוללת ובחר בחיי פרישות
משל עצמו, כמו נעלב.
הזמן חולף לאיטו אך בקצב קבוע.
תזוזות קטנות על מגוון כריות
מונעות פצעי לחץ.
מונעות תנוחה נוחה באמת.
ולפתע:
דבר אינו קורה.
כי אפשר להיגמר בכל רגע.
בכל רגע. |
|
|
-אמא, איפה
אוכלים כלבים?
-בתאילנד,בני.
-ובישראל, אמא,
גם בישראל
אוכלים כלבים?
-כן, בני.
-מי, אמא, מי
אוכל כלבים
בישראל?
-התאילנדים,
בני.
-אהה.
תורגם
מתאילנדית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.