הרגע שבו דיברתי איתך היה אחד מהרגעים היפים בחיי. לא הכרתי
אותך קודם, הכרתי רק את השירים שלך ואת הקול היפה שלך. הכרתי
את כל השירים בדיסק שהוצאת, שהזדהיתי עם כל אחד מהם באופן
אישי.

קשה לי עדיין להאמין שדיברתי איתך ולחצתי לך את היד באופן
אישי. נכון, את יותר קטנה ממני בכמה שנים בגיל. אבל הספקת
לעשות כל-כל הרבה!!! אמרתי לך שאני מעריצה שלך, חייכת אלי
ואמרת לי תודה רבה. זה אולי כמה מילים, אבל בשבילי זה המון.

אמרו עליך שאת לא אמנית אמיתית כי את לא כתבת את כל השירים
שלך. אז מה? כל טבח חייב לבשל לפי המתכון שלו?! הכי חשוב זה
הכישרון. וואי, את כל-כך יפה! בדיוק כמו בטלוויזיה. והקול שלך
כל-כך מיוחד גם כשאת לא שרה, כשאת מדברת.

הפרפרים שבבטן התחילו לפרפר והגוף התחיל לרעוד (ולא מקור).
המוח לא קלט והלב לא עקב אחרי הרגשות הרבים שהציפו אותו.
התדהמה, האושר, השמחה וההתלהבות...

למחרת בבוקר התקשרתי לכל העולם וסיפרתי לו עם מי נפגשתי. מעטים
הבינו את גודל השמחה, אבל למי אכפת?!

הפעם אני זאת שרוצה להגיד לך תודה רבה, תודה רבה על היחס שלך
(הפרעתי לך באמצע בילוי עם חברות), תודה רבה על השירים שנותנים
לי את ההרגשה שאני לא היחידה בעולם!