דרך הטרשים פוסע איש ללא תיקווה
לא עצוב לא רע לו הוא חי בהשאלה
מבין  וחש את כל החי וכל אשר נמצא
אך לעצמו הוא לא ידע חיבוק ואהבה
כתפיו שמוטות ראשו לוהט מכובד המסע
יודע הוא עמוק בפנים את כל אשר אפשר
יודע גם לפתוח לב לזר ולמוזר
גם כשיגיע על הרוע הסבל לעולם
יודע ומבין שיעמוד בראש כולם

דרך הטרשים היא דרך מוזרה
יש בה קור וחום ורוח אך יש גם אהבה
כי בין סופות החול המכסות  את הנראה
הביט פתאום ראה וגם חש את התקווה
הכל צריך להתקיים הכל כמו שנקבע
ויש גם טעם בשלום וגם במלחמה
הכל חובר ביחד נסגר למעגל
בסוף כל זמן הכל יצמח מתוך האהבה

נסחף האיש ברוח בטלטלה קשה
עמד גופו לכרוע מעומס הסופה
הבין האיש שאין מנוס בדרך הקשה
שאת היש יש לשמר למען האהבה
הבין כי כך הרגיש עמוק הבין את הסיבה
קיבל מתת נווה מדבר ראה למען מה

עולם שלם רעש געש נרעש ולא נדם
צרורות של נשמות עברו ביעף מכאן לשם
הכל נדבק רעה חולה הכל עבר תמורה
אחז האיש בשתי ידיו את נצר התקווה
גרעין שבתוכו שמר את כל האהבה

גרעין בודד קטן ורך נולד בלב מדבר
סחפה אותו הרוח לגדות נהר מוזר
ופרח בו ביום יצא מלא בזרעונים

לידה עולם חדש אהבה מהמרומים