בין הזמנים, היה מלאך המוות מסיר את האיפור
של ארובות עיניים חלולות,
של גולגולת חשופה, להפחיד
את מי שנפל עליו הפור.
היה לוגם לו וויסקי משובח
טיפת סוכר, עלה של נענע,
קובית קרח או שתיים ,
ברקע מוסיקה של באך,
היה מטה ראשו אחור,
כך מתרווח בכורסא,
את חרמשו נטל האור,
קוויאר שחור על הפרוסה.

הכל היה כל כך שליו
ללא שום געגוע, ללא חרטות
היה לוחש "אני אוהב"
ומהרהר באלף ואחת מיטות.

ואז בין הסדינים, בחלום,
יד מתורגלת, פעם אין-ספור,
אקדח תופי כסוף, ניפרד לשלום,
הוא לחץ על ההדק, הקנה מול ליבו ,
הוא שמע את ה"בום" שנקטע באיבו ...

בין הזמנים היה מלאך המוות מוחה דמעה מלוחה.

בין הזמנים היה מלאך המוות מורח איפור
של ארובות עיניים חלולות ,
של גולגולת חשופה, להפחיד
את מי שנפל עליו הפור...