הסיפור שלי מתחיל בטמפה שבפלורידה, יום לפני המילניום.
הגעתי לשם אחרי 14 שעות נסיעה באוטובוס מאסף ממיאמי, אוטובוס
שהחליט לעצור בכל תחנה מזדמנת בדרך. דבר שכנראה לא הפריע לבחור
השמן שישב לידי באוטובוס. להיפך, הוא דאג לידע את כל הסובבים
לו שהוא נהנה, בעזרת נחירות רועמות וקצובות, ותנועת מרפקים קלה
שגרמה לי להצמד לחלון ולהסתכל על הנוף. אני יודע שזה נשמע מוזר
אבל האמת היא שלמרות הכל... לא נהנתי!

פיני (חבר שלי מהצבא), בא לאסוף אותי מתחנת האוטובוס ממיאמי.
כל כך התרגשתי לראות אותו, חיבקתי אותו חיבוק צבאי ורציתי
כל-כך לספר לו על כל מה שעבר עלי, אבל לא אמרתי.
רק אחרי הג'וינט השלישי פתחתי את הפה.

סיפרתי לו על אלון, הבחור שבאתי איתו לארצות הברית, ועל זה
שלפני יומיים אלון השאיר אותי באמצע מיאמי בלי ארנק וברח עם
האוטו, ולקח לי 10 שעות למצא את האכסניה ולא כיף, לא כיף לי.
פיני הרגיע אותי ואמר:
"אל תדאג, עכשיו יהיה כיף," חיבק אותי חיבוק צבאי וגלגל עוד
ג'וינט.
בג'וינט החמישי פיני סיפר לי על איזו שמנה שהוא זיין ברכבת
ושכאן זה לא כמו בארץ, שכולם אחד בתחת של השני.
"כאן לאף אחד לא אכפת"
בג'וינט השישי פיני סיפר לי סוד והשביע אותי שלא אספר אותו
בארץ.
התחבקנו חיבוק צבאי לקיום השבועה, ואז הוא סיפר לי שהוא שכב עם
קוקסינלית. בהתחלה הוא לא ידע שזה בן, אבל מרוב שהקוקסינלית
היתה יפה לא היה אכפת לו.
באחת מהבחילות שעברו עלי באותו רגע חשבתי לעצמי על זה שפיני
ואני לא נתחבק יותר חיבוקים צבאיים, אבל טעיתי.
שניה אחר כך פיני התקרב אלי וחיבק... ופתאום זה לא היה נראה לי
כל-כך צבאי, כי פיני התחיל לזוז עם הידיים.  לא... זה לא יכול
להיות צבאי - בצבא יש חוק שאסור לזוז עם הידיים, כי מי שזז
פסול או משהו כזה, לא יודע זה נראה לי לא בסדר.

פיני שאל אותי אם אני לבד? אז שאלתי אותו.
"מה זאת אומרת לבד? פיני אתה מלחיץ אותי!!!"
אז פיני אמר שזה בשביל שהוא ידע אם אנחנו יכולים לבלות. אז
שאלתי
"מה זאת אומרת לבלות?"
"מחר המילניום ואני לא מתכוון לשבת בבית. אני רוצה שנלך לבלות.
יש מחר הופעה לניקול ואני רוצה שתכיר אותה."
השתחררתי מהחיבוק הצבאי ונרגעתי. שתיתי כוס קולה והדלקתי
ג'וינט.
"סבבה, דווקא מתאים, איך היא נראית?"
"סיפרתי לך עליה, ניקול היא הקוקסינל".
לא אכפת לי להכיר את החבר או החברה של "נושך הכריות" הזה, אבל
למה במילניום? עדיף כבר היה לחגוג באור עקיבא או שדרות, ולא
באיזה מועדון של מזדיינים בתחת.
אבל מצד שני "נושך הכריות" דואג לי, לא כמו המניאק הזה שהשאיר
אותי באמצע מיאמי.
אז במועדון עמדתי בפינה של הבר, בשביל שההומואים לא יסתכלו לי
על התחת, ו"נושך הכריות" רקד.
הופיעו שלוש או שלושה דראג קווינס וניקול היתה הרביעית, "נושך
הכריות" התקרב אלי ואמר לי
"בא לרקוד ניקול צריכה לעלות. אני רוצה להכיר לך אותה"
"לא רוצה, אין לי חשק"
פיני המתרומם חזר לרקוד.

לא עברה דקה וכל המועדון התחיל לצעוק (גם המזדיין בתחת)
"ניקול... ניקול... ניקול"
ואז היא עלתה - הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי, ערבוב של ברוק
שילדס עם סינדי קרופורד, סנדי בר ובר רפאלי ביחד.
ולפני שהספקתי לחשוב על איזה יפה היא, מצאתי את עצמי דוחף את
כל האנשים ושם דולרים בתחתונים של ניקול. ופיני .... לידי צועק
לה:
"THIS IS MY FRIEND DUDU"
"THIS IS MY FRIEND DUDU"
היא סיימה את ההופעה וירדה אלינו, אמרה:
"ITS SO NICE TO MEET YOU"
ולחצה לי את היד והתחבקה עם פיני.
באותו רגע קינאתי עם פיני שיהיה לו עם מי להתנשק במילניום ולי
לא.
ואז התחילו לספור:
"10"
"9"
"8"
"7"....
וכשהגיעו ל-HAPPY NEW YEAR ניקול עזבה את פיני, קפצה עלי, דחפה
לי את הלשון והתנשקנו יותר משלוש דקות.
גם התחבקנו - חיבוק צבאי. לא, בעצם לא צבאי. חיבוק שהצבא לא
הכיר ולא יכיר לעולם.
חיבוק של תשוקה ואהבה.

כשפתחתי את העיניים לא ראיתי את פיני, אז ירדתי לחניה ולא
מצאתי את האוטו שלו.
הוא השאיר אותי לבד.
איזה מניאק.