תזכורות הוא קרא לזה...

נשק לי עלם וברח, נעלם בהמולת אנשים...
וכשעיניי פסקו מחפשות אחריו - הופיע, כמו לא הלך.
לאוזני לחש: "קירבי אליי ילדה, תני לי לגעת בך".
נשק לי שוב העלם המחוייך, סביבינו אלף פנים.

הוביל אותי כמה רחובות, הכיר לי עוד צד,
ובעומדנו בכניסה לסימטה הוא לחץ לי את היד.
הצמיד אותי לקיר ספק אם קיר בטון,
לפת את שתי ידיו חזק סביב הגרון.
שלח יד אל בין רגליי, הרטיב אותי מעט,
עלם מחייך שואל: "התגעגעת?"

טומנת ראשו בין שדיי,
קוראת לו שיבוא אליי.
"לשתוק" הוא אומר לי, "ולא לדבר",
"לשתוק" הוא שוב חוזר ואומר.
ואני רוצה אותו עכשיו בתוכי,
אבל הוא מעדיף להיות אנוכי.
הוא מסובב לי את הגב,
אני נצמדת, הוא מושך את הפנים שלי אליו.
"תזיין אותי" אני אומרת,
הוא מפשיט לי את המכנס,
מלטף לי את הישבן ואומר: "אני לא נכנס".
"תזיין אותי" אני שוב אומרת,
והוא שוב החל לחנוק,
"אני זוכר שביקשתי ממך לשתוק!"
והוא עם עוד כמה תנועות ו... אני גומרת,
מחייכת אליו, כמעט מאושרת.
מלטפת אותו, יורדת על ברכיי,
מחייכת שוב ומצמידה אותו אליי.
שמה את פי בין חלציו,
ולא מסירה את עיניי מעליו.
"טוב" הוא אומר לי ותופס צווארי,
אני מקשיבה לו, למה שיש לו לומר,
עוד כמה תנועות שלי וזה נגמר.
הוא מחייך אליי, כמעט מאושר.

עתה, לך לשלך ואני לשלי,
היה מקסים...
ניפגש עוד כמה חודשים...


                                      (       תזכורת...    
  )