יש פה המון נוכחות שלך,
אך עדיין תרות עיניי אחריך,
וכשאסב מבטי אתקל שוב במחשוף שינייך.
עמוס ועמוס, התחלתי לכעוס,
לכעוס כי אני מתגעגעת אליך.
הוא מכאיב לי, עמוס ואין לי מנוס,
תשכיב אותי תחת כנפיך.
כי אזל בי הכח, אח יקר,
ואין לי רצון להיות פה מחר.
וכבר לא כואב לי שום דבר,
מלבד לב האבן הקטן שלי שנשבר.
שמרת על לב האבן שלי חזק, שלא יפול,
אבל עמוס... בלעדיך הוא כבר לא יכול.
בלעדיך הוא כבר לא יכול, לא יכול, לא יכול,
לא יכול, ואני מתחילה לצעוק, לא יכול, לא יכול, לא יכול,
והדמעות מתחילות לחנוק, לא יכול, לא יכול, לא יכול,
ואני לא יכולה לוותר,
וגם לא מצליחה לשחרר,
ועכשיו... אני רק כועסת יותר...