[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היה זה יום גשום ושטוף שמש כאחד במוחי.
למעשה היו עננים קודרים בשמיים, אך הייתי רוצה לדמיין יום גשום
ושטוף שמש באמת...
דרכתי על כל-כך הרבה קוצים, שכבר לא הרגשתי אותם בתוך הבשר, מי
בכלל הולך יחף בחורשה?!
הוצאתי את פנקסי מהכיס ושפכתי את נשמתי על הדף...
הסיבה שנכנסתי לחורשה מלכתחילה, הייתה כי עזבת אותי... עם סל
הפיקניק בידיים. עצב הוא הרגש היפה ביותר של האדם. רק בעצב אתה
חושב על כל מה שעשית, מעכל, מעבד ומפרק לגורמי גורמים את כל
החומרים במוח, עד שמה שנשאר בסופו של דבר זה הרעיון, לא הרגש,
אלא הרעיון של להיות עצוב בגלל משהו, שזה בפני עצמו סיבה
מכופלת להיות עצוב.
אך כיוון שאינני אדם דיכאוני, עצב הוא דבר חולף אצלי. לעומת
זאת, הרעיון אינו. שלא כמו האהבה, שבה הרעיון הוא דבר חולף,
כלומר, אתה יכול לחוש תשוקה ולחשוב שזו אהבה וזה יחלוף תוך
חודש, לעומת זאת, אם זהו הרגש עצמו אותו אתה חש, זה נצחי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קוראים לי אדם,
איזה שם דבילי.
בסך הכל אני כמו
כולם.
כי כולם הם:
אדם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/11/04 21:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוני טורקניץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה