צמתי ביום כיפור
זו כבר פעם שנייה שאני עושה את זה
זה אולי לא מרשים במיוחד ובכל זאת.

לכולם אמרתי שזה פשוט כי זה בריא
שאני לא עושה את זה חלילה כי פתאום התחלתי להאמין
אני הרי יותר מדי סקפטית בשביל זה
אפילו שתיתי מים כדי "להוכיח"
זה לא כי אולי יש לי ספקות
כי אני חושבת שיכול להיות שהוא בכל זאת קיים
כנראה שהיתי נורא משכנעת
כי פתאום אלהים חש דחף פתאומי להוכיח לי שהוא דווקא כן שם.

אז היתי נורא נחמדה עם בחור שיצאתי איתו די הרבה זמן,
בחור מסובך
אז השתדלתי לא לסבך אותו עם שטויות של בחורות
אבל אולי היתי קצת יותר מדי בסדר
כי בסוף הוא זה שלא התייחס אלי משהו
אז זרקתי אותו.

אז השתדלתי להיות נורא בסדר בבית
אפילו חיפשתי לאחי הקטן חומר על איזו חיית כיס שנראה שסקרנה
במיוחד את המורה שלו לטבע, כי היא ביקשה ממנו לעשות עליה
עבודה.
אבל משום מה ההורים שלי החליטו שאני לא כל כך בסדר למרות הכל
אז אחרי שזכיתי לשיפוט ארוך ומייסר
החלטתי שאני הולכת,
קמתי והלכתי.

כבר שנה ומשהו שאני בצבא
בסיס קטן, חמוד, שקט
סגור.
פתאום, החלו נוחתות על הבסיס על חייליו המסכנים גזירות בזו אחר
זו.
כולם די בהלם.
כנראה שהם עוד לא הבינו שזה בגללי.
אם לא היתי שם ברור שזה לא היה קורה.

מה לעשות,
כנראה שהוא כן שם,
מאוד ממשי,
מאוד חזק
ולרוע המזל
מאוד לא אוהב אותי.
מעניין דווקא כל כך השתדלתי.
נראה לי שהוא אהב אותי יותר קודם, דווקא כשלא ניסיתי.