הוא. הוא אחד כזה, שאם היית מסתכל עליו ישר היית אומר שמשהו בו
מוזר, משונה, או מיוחד.
הכל כמובן תלוי בסימפטיה שלך למעשים שהוא עושה - לפעמים יש
דברים שהוא עושה רק בגלל עצם היותם מוזרים-שונים-מיוחדים. אולי
זה הפחד שלו להפוך לנורמלי.

הוא תמיד ראה את הנורמה כמשהו לא טוב - פטיש גדול שתמיד מנסה
לשטח כל בליטה ושוני בתוך החברה החלקה. אף פעם הוא לא הצליח
למצוא לנורמלי הגדרה, תמיד הוא אמר שרק לדבר א-נורמלי יש הגדרה
ואם לא הגדרה, אז לפחות אנשים נוטים לראות את הא-נרומלי בתור
משהו שניתן להצביע עליו ולא תמיד בצורה מחמיאה. "נקודה לבנה
תמיד תבלוט בתוך רקע שחור", ככה הוא תמיד חשב. אפילו כשהוא היה
ילד, הוא תמיד חשב שיש דברים שרק הוא יכול לקלוט ואף אחד אחר
לא, למשל כשהוא עצם את העיניים וראה צורות משונות בצבהים
צהובים סגלגלים או כשהוא אמר לעצמו את אותה מילה שוב ושוב עד
שהיא איבדה כל משמעות בתור מילה והפכה לרצף הברות נטול תוכן או
למשל, כשהוא העלה במוחו את הרעיון של החיים לאחר המוות. על פיו
זהו המקום שאליו נלך לאחר שנמות וזה בדיוק אותו מקום שבו היינו
לפני שנולדנו. כל אלה, הוא חשב לעצמו, "רעיונות אוונגרדים
לגמרי", אבל כשהוא גדל הוא הבין שהוא טעה.

הוא בכלל לא התכוון שאני אכתוב פה עשר שורות על האידיאולוגיה
ודרך המחשבה שלו, אבל ככה יצא, אנחנו לא תמיד מתואמים בנינו ,
אני והוא, אני מקווה שהוא לא יכעס... הוא גם תמיד התחבר
לאומנות על כל תחומיה: כתיבה, ציור, פיסול ומוזיקה - אך באף
אחד מהם הוא מעולם לא היה טוב. גם אם אנשים חשבו שאולי הוא
טוב, בעיני עצמו זה אף פעם לא הספיק. הוא גם אוהב לכתוב מה שיש
בראש, אבל לא רק מה שיש בראש, אלא גם כתב זאת בדיוק איך שזה
נמצא בראש שלו. לפעמים, יוצאים לו, משפטים עם הרבה פסיקים, כי
החשיבה שלו נקטעת באמצע. יש עוד דבר אחד שמאוד חשוב שתדעו- הוא
מאוד אוהב לדבר על עצמו  בגוף שלישי.