אחרי כמה פעמים הוא החליט לא לנסות יותר. העגלה לא זזה. הוא
התישב לצד הדרך וחשב מה יעשה. שלוש אפשרויות עלו בראשו, אבל אף
אחת מהן לא היתה טובה. נראה שהוא לא יצליח להגיע בזמן, והוא
פשוט יצטרך להשלים עם זה. לא! איך יוכל לאכזב אותם כך? הוא
החליט לנסות בכל זאת. הוא הסתכל סביב וחיפש. משהו. מישהו.
שיעזור לו. אבל מסביב הייתה רק שממה אדומה.
הוא ידע שייאלץ ללכת מכאן. בגלל שלא הצליח להחליט אם יחזור על
עקבותיו או יתקדם, המשיך לשבת ולחשוב. כך טוב, חשב, חש שהוא
סוף סוף עושה משהו. ההתלבטות דרשה ממנו מאמץ רב והוא נרדם.
כשהתעורר עדיין היה שקט, רק האדום הפך ורדרד יותר. הוא החליט
להתאמץ עוד קצת ולהמשיך להתלבט, הוא רק לא כל כך זכר במה הוא
מתלבט.
שלושה עברו שם ושאלו אם הוא צריך עזרה, הוא אמר שהוא עסוק,
ושלא יפריעו לו עכשיו.
לבסוף קם והתחיל ללכת לכיוון ממנו באו, מה כבר יכול להיות? הוא
הלך והלך, הורוד הפך סגול, והסגול - כחול. כשהגיע לירוק עצר,
ווידא שהוא בדרך הנכונה. אולי בכל זאת יצליח להגיע בזמן.
הוא התחיל לרוץ, הצבעים התחלפו במהירות והוא ראה לבן. אין ספק
שהוא בדרך הנכונה ושבסוף יגיע, ואם ירצו בו - ישאר. הוא רץ כמו
הרוח והגיע.
אף אחד מהם לא נראה נרגש מהעניין. "איחרת", אמרו לו. "כבר בא
אחר".
הוא נפל על הארץ מיואש, והחל בזחילה הארוכה למקום הבא. אולי שם
ירצו בו. אולי לא.