הוא אמר שמוכן למות למענה.
הוא יצא מהבית עם דיסק ביד, ירד במדרגות הבית, ניגש לאוטו, פתח
אותו והתיישב על כסא הנהג. הוא הכניס את הדיסק למערכת, מוסיקת
היפ-הופ לא מוכרת זרמה מהרמקולים, הוא הכניס את המפתח לסוויץ'
וסיבב אותו, נשמעה נהמת מנוע, הוא הכניב הילוך והתחיל בנסיעה.

הוא נסע כמעט מאה קילומטרים עד שהגיע לירידות של ים המלח, שם
לחץ על דוושת הגז, התנגש בגדר הביטחון וצנח איתה אל התהום.
הרכב היפה שלו התרסק והפך לחתיכת פח חסרת צורה ואילו הוא נזרק
מהחלון הקידמי ונמחץ בחלקו מתחת לאוטו.
"הוא ניצל בנס," אמרו הרופאים, "יש לו מזל גדול שנשאר בחיים".
בחיים הוא אמנם נשאר אבל על כסא גלגלים.
כעבור כמה חודשים אני הופעתי, הכרתי אותה בבית קפה קטן בעיר,
כשנודע לו שהיא יוצאת איתי מאחורי גבו, הוא התעצבן והתחיל
לאיים עלי, אבל אני, חשבתי לעצמי, מילא היה עומד מולי מאיים,
אולי היינו הולכים מכות עליה ואולי אפילו היה מצליח למות
למענה, אבל הוא על כסא גלגלים, הוא לא מעניין אותי, אני לוקח
את ידה בידי והולך.
חבל שלא הצליח למות למענה קודם, כך לפחות הוא היה סובל פחות.

5/09/04 ארז