משה הלך לאיטו במדבר, הוא היה שם כבר שבועיים, הוא לא ממש זכר
איך הוא הגיע לשם או בכלל איך הוא שרד, אבל הוא ידע שאם הוא לא
ימצא מים מהר, הוא ימות, פתאום, מרחוק הוא ראה קבוצת עצים,
נווה מדבר, "יופי" הוא צעק, "מים, צל ואולי אפילו אוכל!" הוא
התחיל לרוץ לכיוון העצים, גרונו ניחר וברכיו כושלות, ונדמה היה
לו שנווה המדבר מתרחק ממנו עוד יותר ככול שהוא רץ מהר יותר,
לבסוף הוא הגיע, זו לא הייתה פטה מורגנה, בין עצי התמר ראה משה
בריכת מים צלולים ולידה לתדהמתו, עגלה עמוסה במיני מטעמים,
בחשש ובזהירות הוא התקרב לעגלה, מסתכל לכל הכיוונים, וכשלא ראה
איש החל משה לאכול את המטעמים מן העגלה, הוא אכל לשובע ואז צלל
לבריכה, אחרי 30 שניות מרעננות הוא עלה לפני המים ולהפתעתו,
ראה מחזה מדהים, מבין השיחים יצאה נערה חטובה בעלת עור שזוף
ושער כהה עיניה הירוקות והגדולות בהקו כמו שתי אבני אזמרגד
נוצצות, היא הסתכלה ישר על משה וחייכה, משה שהיה במצב די לא
נעים (לא היו לו בגדים), הזמין אותה להצטרף אליו, והיא נענתה
בחיוב, ולתדהמתו של משה, היא פשטה את בגדי העור שהבליטו את
שדיה המעוגלים ונכנסה למים, היא התקרבה למשה ובדיוק באותה שניה
נפלאה בה נגעו שפתיה בשפתיו, צלצל הטלפון. משה התעורר בבהלה,
לקח לו זמן לקלוט היכן הוא, ואז האמת המרה פגעה בו, לא, היא לא
פגעה בו, היא נכנסה בו חזיתית, הוא התעורר מהחלום הנפלא בתוך
מסעדת המבורגרים שוממת בשם מק- דויד באילת, השעה הייתה ארבה
וחמישים, ארבה וחמישים בבוקר, עוד עשר דקות מסתיימת המשמרת
שלו, עוד עשר דקות והוא היה חופשי, משה ענה לטלפון בקול
ממורמר, "מה?" הוא שאל ואז נזכר בשורה המנומסת שהיה אמור לדקלם
"כלומר, מק דויד אילת שלום" קולו שפע תיעוב, "כמה עולה
המבורגר?" היה זה קולו של בן נוער "16 שקל" ענה משה, הוא שנא
בני נוער, "טוב, אז תביא אחד" ענה לו בן הנוער המקולל,
"מינימום הזמנה 30 שקל" משה אמר בתקווה שהנער מרושש ויעזוב
אותו לנפשו "טוב, אז תביא שניים" ענה הנער בניצחון, "טוב,
לאן?" משה נכנע, "אכסניית הים האדום, חדר 709" אמר הנער וניתק,
משה קם, הרים את מחזיק המפיות שעמד על השולחן לידו והטיח אותו
כנגד הקיר, "בני נוער עצלנים מקוללים!!!" הוא שאג "טוב,
להירגע" הוא לקח כוס מים ונרגע, ואז צעק למטבח "אריה, תכין
שניים, יש הזמנה!".
אחרי שההזמנה הייתה מוכנה משה הלך לדרכו ביציאה הוא הסתכל על
הקטנוע שלו תוהה אם לטרוח ולקחת אותו והחליט לוותר, ממילא
האכסניה הייתה רק 100 מטר מהמסעדה, בדרכו הוא עבר מסביב לכיכר
המרכזית וערסים במכונית שוודאי נסעה במהירות מופרזת, צעקו
לעברו שפע של קללות לא מובנות, "בני נוער מקוללים" סינן משה,
שני צעדים אחר כך, הוא החליק, "תמותו!" הוא צעק על האנושות
בכלל, הוא התרומם ושפשף את אחוריו הכואבים, "אוי איכסה" ידיו
היו מלוכלכות בצהוב של ביצה, "אוף טיפשים, אי אפשר לטגן ביצה
על הכביש!!!" הוא צעק על שתי נשים זקנות שמזלם לא שפר עליהם
והיו לידו במקרה, זה לא היה היום שלו, הוא המשיך ללכת והסתכל
על האכסניה בודק כמה עוד נשאר, כשעשה זאת, ראה בחלון חמישה בני
נוער (מקוללים) שהצביעו עליו וצחקו בקולי קולות, "זונות" אמר
משה לעצמו והוסיף לצעוד.
2 דקות אחר כך, משה החל לטפס את המדרגות לאכסניה שהייתה ממוקמת
לצערו בקומה השלישית, הקומה הראשונה עברה ללא תקלות, בקומה
השניה, הוא נתקל במשב רוח חם שהעלה את חום גופו אף יותר ממה
שעשה האקלים האילתי הנורא, בקומה השלישית, הוא דרך על מדרגה
שבורה ונפל את חצי גרם המדרגות אחורה, זה בהחלט לא היה היום
שלו, לבסוף הוא הגיע ליעדו, הוא נכנס דרך הדלת וכיוונו קיפץ לו
בן נוער (מקולל) שנראה כאילו נפל משנות השבעים, נתן למשה 32
שקלים, לקח את ההמבורגרים וקיפץ חזרה לתוך החדר שלו, משה לא
קיבל טיפ.
אחרי מסע העינויים הזה חזר משה למסעדה, אחוריו כואבים ומכנסיו
מלאים ביצה, השעה הייתה 04:59 בבוקר, "איך שהזמן טס כשנהנים"
אמר לעצמו משה בציניות כואבת, ואז, פחדיו הגדולים ביותר
התממשו, הטלפון צלצל שוב, "הלו?" שאל משה בדאגה, שורת הפתיחה
המנומסת נשכחה כליל, "הלו? אני רוצה שני המבורגרים וקולה" אמר
קול מבוגר מהצד השני "טוב" אמר משה, הייאוש מילא אותו, "לאן?"
"אכסניית הים האדום, לקבלה" אמר הקול וניתק, זה היה השיא, משה
הלך מסביב לדלפק ושלף אקדח כסוף, חצי אוטומטי 9 מ"מ, חדש, הוא
קיבל אותו ליום ההולדת ה- 25 שלו מההורים, הוא פתח ת'מחסנית
וחייך "יופי" הוא אמר לעצמו "מלא" הוא דרך את האקדח ויצא בריצה
לכיוון האכסניה, הוא דילג מעל הביצה, וטס במעלה המדרגות נזהר
שלא לדרוך על המדרגה השבורה, הוא נכנס לאכסניה ורוקן לתוך פקיד
הקבלה חצי מחסנית, את החצי השני רוקן על 3 בני נוער (מקוללים)
שמזלם בגד בהם והם ישבו בסלון, אחרי כל זה הוא יצא החוצה, חיוך
ענק מרוח לו על הפנים ודם מעטר את מדיו, החיוך לא נמחק אפילו
כשהמשטרה תפסה אותו וזרקה אותו לתא המאסר.
3 חודשים אחר כך, שוחרר משה בערבות, השופט לבסוף נכנע ופסק על
אי שפיות ושלח את משה לחופשה ארוכה בבית חולים לחולי נפש במקום
נידח, והילד עם ההמבורגרים, קיבל קלקול כיבה רצחני.