גם כשאני אני, אני לא אני,
אני מישהו אחר.

הדברים שאני אומר אומנם יוצאים מתוכי,
אך אלו אינם דברי.
ומעשי,
גם הם נעשים על ידי
אך אלו אינם מעשי שלי.

כלומר - אני, אך לא אני.
ויתרה מכך,
אני מצטיין בלהיות כל אחד מלבד עצמי.

כשהייתי ילד, הייתי די מנומס
למרות שבפנים קיללתי קללות נמרצות.
ובין חברים
אני משתדל מאוד להצחיק את כולם
למרות שבתוכי אני טיפוס די עצוב.

ורק לעיתים נדירות,
רגע לפני שהשחר עולה ועדיין חשוך קצת בחוץ
אני מתעורר בבהלה משינה עמוקה -
לא מצליח לקשר היכן בדיוק אני נמצא.
ואז,
לפתע,
לשבריר שניה
אני פתאום אני.

רגע לפני שהשחר המוגלתי מעלה איתו את כל המסכות והשקרים
הדקים.
אך בשבריר השניה הזה
שאני תופס לפתע כי אני אני,
אני שוב לא אני.