לפעמים בשביל שדבר ענק ייהרס מספיקה שנייה.
לפעמים חושבים רק אחרי שכבר ממש פוגעים.
לפעמים לא מבינים לאיזה תחושות גורמים, אצל אנשים אחרים.
לפעמים כבר מאוחר ואז מיישמים את מה שקורה לפעמים.
ולפעמים זה מכאיב הרבה ולפעמים פחות...
וזה תמיד לפעמים.
אבל לפעמים יכול גם לקרות מתישהו...
לפעמים קטן יכול לפגוע המון.
כי לפעמים יכול להיות יוצא מהכלל וחד פעמי,
אבל יכול גם להפוך לשגרה.
וכשלפעמים "קטן" וכואב הופך לשגרה...
אז מחכים ל"לפעמים" האחר שכבר יגיע.
כי לפעמים לא חייב להיות רע ולפעמים יכול להיות מדהים.
זה תלוי באמונה, ולפעמים כשמפרים את האמונה הזאת...
כבר לא חושבים יותר על ה"לפעמים" הבא אלא על עכשיו.
כי אם זה קרה פעם אחת זה גם יכול להפוך לשגרה.
בלי אמונה לא יכול להיות קו של לפעמים...
כי ה"לפעמים" הזה מצריך אמונה, מצריך רצון להאמין, מצריך
תקווה.
וכשה"לפעמים" ששובר את האמונה מגיע, אי אפשר לדעת מתי הוא ילך.

כי זה ה"לפעמים" הכי כואב.
ולפעמים כשמשקרים לך ונסדקת האמונה, כבר קשה להאמין כי הלב
נסדק ואז תורת ה"לפעמים" פורצת החוצה.
אולי זה יקרה רק פעם אחת אבל אולי זה לתמיד...
כשאמונה פוגשת את לפעמים יכול להיגרם פיצוץ, כי כל אחד מאמין
בדברים מסוימים
ואף אחד לא אוהב שפוסלים את האמונה שלו.
כשמישהו פוגע באמונה פעם אחת, אין לדעת מה יקרה בהמשך.
כשמישהו הורס את האמון קשה לבנות אותו בחזרה.
לכן ה"לפעמים" לא הולך עם האמון.
יש תמיד או אין אף פעם...
כואב למצוא את עצמך במצב של לפעמים אמון.
צריך לחשוב טוב לפני שעושים משהו שנוגד את האמון, כי תמיד יש
השלכות ותמיד זה מתגלה.
תמיד זה כואב ותמיד, זה לא לפעמים.
לפעמים יכול להיות הרבה יותר חזק מכל דבר אחר.
לפעמים....
כשיש לפעמים אמון, קשה לאהוב.

סליחה.

סליחה לא מספיקה.



29.9.2004