הלב שלנו הוא הדבר היחיד שיש לנו בחיים האלה.
אתה נולד לתוך עולם, וברשותך כלום. הדבר היחיד שאתה יכול
להחזיק בידיך ולומר בכל הכנות שהוא אך ורק שייך לך הוא הלב שלך
- הרגשות שלך, המחשבות שלך, האהבות שלך, העומק, הפחד, הניצוץ
הזה שמגיע מתוך העין.
הכל מתחיל ומסתיים מבפנים.
אתה נולד לתוך עולם, וברשותך כלום. אתה מנסה לתפוס במה שלעולם
יש להציע לך.
כל החיצוניות הזו. זה נראה שלעולם יש הרבה טעמים שעדין לא
הספקת לטעום. הרבה צבעים שעוד לא הספקת לראות, הרבה ריחות
שאינם מוכרים לך.
התהליך הזה שאתה עובר כל יום ויום נקרא התבגרות. אתה לומד עוד
ועוד על  עצמך בכל יום שעובר. יום יום ניסית למצוא את עצמך.
במהלך החיפושים נעזרת בלבוש, דיבור, סגנון חיים, מוסיקה, אפנה,
ועוד דברים שגרמו להרגיש יותר "שייך" לאותה חברה שהכל אצלה
כתוב וידוע מראש. אותה חברה שיודעת בדיוק מה נורמלי ומה לא,
שאצלה הנורמה היא הברור מאליו, ואם תהיה שונה אפילו בשוני הקטן
ביותר - לעולם לא תוכל להשתלב.
הפחד הזה, שמא לעולם לא תוכל להיות חלק מחברה שתקבל אותך,
גורמת לך לשנות את המתנה שקיבלת ביום הולדתך, את הדבר היחיד
שהיה באמת שלך, הלב.
החברה היא זו שגרמה לך לרצות ולשנות את מה שאתה חש מבפנים,
מהפחד הזה, הפחד שאם לא תהיה מה שהנורמה מצפה ממך, לעולם לא
תוכל למצוא אהבה, קבלה, או אכפתיות מאותם אנשים העוברים לידך
יום יום ברחוב.
בתהליך הלימוד וההתבגרות שלך, אתה עובר הרבה צבעים, צורות
וסגנונות. אתה מתחיל להבין יותר על החברה שבא אתה נמצא, אתה
מנסה להתמודד איתה בצורה הכי טובה. בצורה שבא אתה תוכל בעצם
להרגיש טוב עם עצמך לשם שינוי.
אתה נולד לתוך עולם, וההבנה הכי גדולה שלך מהעולם הזה היא שכל
החיצוניות, כל הסובבים, כל החברה, כל העולם הזה מנסה לקחת ממך
את הדבר היחיד שיש לך, העולם הזה מנסה לגנוב ממך את הדבר היחיד
האמיתי ששייך רק לך. הוא עושה זאת דרך הכתבה של מה נכון. של
האופנה. של הסטטוס הנורמלי. של איך בנאדם צריך להתנהג, איך
בנאדם אמור להיות.
הלב שהיה שייך לך, כרגע נמצא ברשות העולם שלקח אותו ממך. הוא
נופל לך מן הידיים, ונשאר פצוע וגוסס על הרצפה, כאשר אתה ממלא
את החיים שלך בשטחיות שהעולם ברא לתוכך. בהתעסקות אין סופית
בחיצוניות, באופנות החולפות, בנוחיות, ביצרים, בחמדנות.
הפחד לחוסר השתייכות הזה גורם לך להתכחש למה שאתה מרגיש,
ולעיתים אף לפחד מעצמך, מפני שהעולם הזה גרם לך לחשוב שאתה הוא
הלא נורמלי, שאתה הוא הסכנה הגדולה להתפתחות ה"טבעית"
וה"נכונה" של הסביבה.
כל דבר טהור ואמיתי שאיתו נולדת נהרג דרך מצ'ואיזם, סקסיזם,
גזענות, חומרנות, תאוות בצע ושנאה לשונה.
אינך שואל מהו השונה, ולמה איני יכול לקבל את השונה. זה מפני
שהעולם הזה לא לימד אותך את הדברים הללו. קשה לך להתנתק ממה
שרחשת בתהליך ההתבגרות שלך, בתהליך הלמידה.
הלב שלנו הוא הדבר היחיד שיש לנו בחיים האלה.
אתה נולד לתוך עולם, וברשותך כלום. מעטים האנשים, שבאמת לומדים
את הדבר היחיד החשוב.
מעטים האנשים שבאמת יכולים להסתכל על שעברו בחייהם ולומר-
העולם הזה ניסה לקחת ממני את הלב שלי, אך גברתי עליו, ועכשיו
אני יכול לחיות את החיים שלי כפי שאני רוצה. כפי שאני אוהב.
כפי שאני מעוניין, ללא כל דאגה מהאחר.
כי אם האחר לא יקבל אותך על פי מה שאתה באמת - הוא לא שווה את
הזמן שלך.